תא"מ 26255-01-15 אלדן תחבורה בע"מ ואח' נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 09.02.2014, בין כלי רכב, מ"ר 43-199-75 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג כבאית, מ"ר 67-695-56 (להלן: "כבאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שתעשה חלוקת אחריות לקרות התאונה בין שני הנהגים המעורבים בה, כאשר נהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 80% ונהג הכבאית יישא באחריות בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

נהג רכב התובעת העיד כי עת הוא נכנס לכניסת תחנת הכיבוי מהכביש הוא הסיט את המבט הצידה לשבריר שנייה והשמש סנוורה אותו.

עצם הטיית המבט לכיוון אחר שאינו מבט ישר, יש בו כדי להעיד כי נהג רכב התובעת לא נתן דעתו למה שמתרחש מלפניו. גם אם הטיית המבט הייתה לאור הסנוור של השמש הרי שהיה על נהג רכב התובעת לכלכל צעדיו ולהיכנס במהירות נמוכה מאוד או אף לעצור את רכבו ולהתקדם בנסיעתו אט אט, תוך שהוא מוודא כי אין כלי רכב אחר מלפניו או מצדדיו.

אני מאמין לגרסתו של נהג הכבאית כי רכב התובעת נכנס למתחם תחנת הכיבוי במהירות. אם כך, הרי שהשילוב של מהירות נסיעתו של רכב התובעת והאמור לעיל, הוו את הגורם העיקרי לקרות התאונה.