תא"מ 26192-03-14 שלומי מלכה שמאות בע"מ ואח' נ' פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ

1.התובעים הגישו תביעה כספית, במסגרתה עתרו לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 36,000 ₪, בגין הפרשי שכ"ט המגיעים להם לטענתם, מכח חוות דעת שמאיות שערכו עבורה בנוגע לנזקים שנגרמו לרכבים שבבעלותה.

התובע מס' 2 (להלן "התובע") הינו שמאי. כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שבין הצדדים היתה קיימת התקשרות ארוכת שנים, במסגרתה נהגה הנתבעת להזמין חוות דעת בנוגע לנזקים שנגרמו לרכביה, שהינם בשמוש ליסינג.

לטענת התובעים, הנתבעת נהגה לפנות אליהם, הן ישירות והן באמצעות המבטחת "הראל" או סוכנות הביטוח "לוביט" שבטחה אותה. הזמנות העבודה התקבלו תוך הבהרה מראש, האם מדובר בחוו"ד פרטית (המיועדת לתביעות נגד צד ג') או במסגרת פוליסת הביטוח המקיף. נטען, כי הזמנת חוו"ד במסגרת הביטוח המקיף היתה כרוכה בתשלום שכ"ט בתעריף מופחת וידוע מראש, על פי החלטת חברת הביטוח הראל, תוך התחייבות לביצוע התשלום ישירות מהמבטחת. מנגד, לא היתה הגבלת תעריף בהזמנת חוות דעת פרטית והנתבעת היתה חייבת לשלם את מלוא שכ"ט השמאי על פי החשבון שהוגש. התובעים הבהירו, כי הוסכם בין הצדדים, כי במקרה שלאחר הגשת חוות דעת פרטית נכשלה התביעה כנגד צד ג' והוגשה במקומה תביעה למבטחת על פי פוליסת הביטוח המקיף, שולם להם תעריף המבטחת, תוך ויתור שלהם על הפרש שכ"ט.

התובעים טענו, כי מאחר והמידע על תוצאות תביעות צד ג' היה בשליטת הנתבעת, סוכם כי עליה לעדכן את חשבונות שכה"ט בהתאם לתוצאות תביעת צד ג' וככל שהועברה התביעה לביטוח המקיף, להפחית את חשבון שכה"ט בהתאם, תוך עדכון התובעים.

עוד נטען, כי הונהג בין הצדדים הסדר של תשלום מקדמות ע"ח שכ"ט השמאי, כאשר מקדמות אלו שולמו על בסיס תקופתי בהתאם לחשבונות שכ"ט השמאי שהוגשו ביחס לכל חוות הדעת שהוזמנו מראש כחוו"ד פרטיות.

התובעים טענו, כי במהלך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, הנתבעת מעולם לא חלקה על חשבונות שכה"ט שהוגשו לה על ידי התובעים, לא ביחס להיקף החשבונות ולא ביחס לתעריף שנדרש, והלכה למעשה היא שלמה את כל החשבונות, בניכוי הפרשים הנובעים מאסמכתאות שהציגה לעניין העברת תביעות לתשלום במסגרת פוליסת הביטוח המקיף.

התובעים טענו, כי כפועל יוצא מתנאי ההתקשרות, הם נאלצו להמתין לעתים זמן מה עד שיוסדר תשלום יתרת שכר הטרחה מעבר למקדמה, אולם כל עוד הוסדר התשלום בתוך פרק זמן סביר, לא היו להם טענות בעניין זה. הם הוסיפו, כי כאשר הוסדרה תביעת צד ג', היתה הנתבעת מחוייבת להסדיר את תשלום שכר הטרחה על פי התעריף שהוגש לה, והיא עשתה כן שנים רבות.

התובעים טענו, כי בסוף שנת 2009 הופסקה ההתקשרות בין הצדדים, עקב שינויים בהנהלת הנתבעת, כאשר לתובעת נמסר כי שירותי השמאות הועברו לשמאי אחר. נוכח ההתקשרות התקינה בין הצדדים לאורך השנים, הסתפקה התובעת בהעברת דרישת תשלום עדכנית מעת לעת, כאשר הנתבעת הוסיפה להעביר תשלום ע"ח החוב במהלך התקופה, אולם לא שלמה את החיובים במלואם, מבלי להציג אסמכתאות לניכויים. התובעים צרפו לכתב התביעה דו"ח במסגרתו רשימה של 59 תביעות רכב בגינן הוצאו חוות דעת שמאי, אשר לא שולמו לטענתם במלואן. נטען, כי יתרת החוב עמדה בעת הגשת התביעה על סך של 30,522 ₪. התובעים עתרו, אפוא, לחייב את הנתבעת בסכום הנ"ל.

2.הנתבעת התגוננה מפני התביעה. לטענתה, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, אשר גרם לה לנזק ראייתי ומכל מקום, היא התיישנה בכל הנוגע לסכומים הנדרשים בגין התקופה שקדמה ליום 14.3.2007. נטען, כי התביעה הוגשה ללא אסמכתאות.