כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרום ואח'

אקדמות מילין- הצגת השאלה שבליבת המחלוקת

1.משאית נוסעת בכביש, לפתע, אירע פיצוץ באחד מצמיגיה, וכתוצאה מכך, זו סוטה הצידה ופוגעת ברכב צד שלישי, שאיתרע מזלו ובאותה שעה חנה במפרץ חניה בצד הכביש. האם יש בכך כדי להטיל על הנהג או הבעלים של המשאית אחריות לקרות אירוע התאונה, או שמא יש לשעות לטענת ההגנה כי אירוע ממין זה, בדמות התפוצצות צמיג, עולה כדי מקרה בלתי צפוי / נמנע שאין להטיל בצדו אחריות כלשהי? מהו סטנדרט האחריות אשר בהתקיימו, בעלים של משאית יופטר מאחריות בגין אירוע ממין זה? האם אף בהינתן הטיעון בדבר היות האירוע בלתי צפוי, אנו נחייב את הנתבע להוכיח את טיב ורמת התחזוקה, הפיקוח והטיפול השוטפים במשאית בכלל ובצמיגים בפרט? האם ככל שהנתבע לא ייעשה כן, הוא יחוב בדין, וזאת במנותק מהשאלה אם הגיב כשורה למצב החירום אליו נקלע בעקבות פיצוץ הגלגל, וזאת בשל שלל טעמים- הראשון, עניינו בתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) – שבנסיבות מסוימות מעביר אל שכמי הנתבע את הנטל להוכיח כי לא נפל בדרך הילוכו כל רבב, השני, עוסק בתחולת דוקטרינת הכלל בדבר "הידיעה המיוחדת", היות שהנהג או הבעלים של המשאית, להבדיל מהבעלים של רכב צד שלישי תמים, אוחז באמתחתו במלוא התיעוד והמסמכים הנוגעים לטיפולים השוטפים במשאית, השלישי, האם לא ראוי לבחון את נסיבות הנידון דידן כמעין מקרה קלאסי של "הודאה והדחה", ומכאן, שעל הנתבע להתכבד ולהוכיח כי לא ביצע כל מעשה רשלני ולא חדל מלעשות כל פעולה שהייתה נדרשת בנסיבות העניין כדי למנוע את התרחשות התאונה, והרביעי, עניינו בשיקולים כלליים של מדיניות משפטית רצויה שנועדו לעודד נהגים לנקוט במלוא אמצעי הבטיחות הנצרכים במגמה למנוע תאונות שעלולות להיות הרסניות הן בהיבט של פגיעות גוף, רחמנא ליצלן, והן בהיבט של פגיעות רכוש. אלה עיקר השאלות שנעסוק בהן בגדרי פסק הדין.

זהות הצדדים ותמצית טענות הצדדים הצריכות לעניין בקליפת האגוז

2.לפניי תביעות שיבוב ע''ס 29,802 ש''ח, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר בגדרה, התובעת, המבטחת של רכב פרטי (להלן- "הרכב החונה"), מבקשת להיפרע מאת הנתבעים, נהג המשאית והמבטחת שלו, בהתאמה, את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב החונה בעקבות תאונת דרכים מיום 16/7/17 (להלן- "התאונה") שעה שזה נפגע על ידי המשאית בעודו חונה במפרץ חנייה בצד הכביש.

כן הוסיפה וטענה התובעת כי התאונה אירעה בשל התפוצצות אחד מצמיגי המשאית דבר שגרם לה לסטות ימינה ולפגוע ברכב התובעת. עוד טענה התובעת כי בחינת נסיבות הנידון דידן מעלה כי יש להחיל את הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין בדבר העברת נטל הראיה לשכמי הנתבעים אשר בתורם נדרשים להוכיח כי לא ניתן לייחס להם כל התרשלות שיחובו בגינה, משום שמדובר ברכב חונה וברי כי לא הייתה לנהג הרכב החונה כל ידיעה על אודות הנסיבות שהביאו לקרות התאונה, כי התאונה נגרמה על ידי נכס שהיה בשליטת הנתבעים וכי הנסיבות מתיישבות יותר עם מסקנה כי הנתבעים לא נקטו זהירות סבירה.

3.הנתבעים מצדם הודו אומנם כי התאונה אירעה עקב התפוצצות צמיג של המשאית כפי שגם הודו בפגיעה ובנזק שנגרמו לרכב החונה, אלא שלדידם נסיבות אירוע התאונה אין בהן כדי להטיל על הנהג של המשאית או הבעלים או המעסיק אחריות כלשהי, היות שמדובר באירוע העולה כדי אירוע בלתי צפוי שלא היה ניתן למנעו מראש. בהקשר זה, הנתבעים טוענים כי המשאית נרכשה זמן קצר לפני אירוע התאונה, וכי לא נמצאה כל סיבה להחלפת צמיגיה שהיו תקינים בשעת התאונה. לראיה, הנתבעים טוענים כי המשאית אף עברה בהצלחה את המבדק השנתי של רשות הרישוי. הנתבעים גם חלקו על הנזק הנתבע והיקפו.

דיון והכרעה

4.ביום, 02/05/19, נערכה לפניי ישיבת הוכחות במהלכה העידו אך עדי ההגנה, הנהג והבעלים של המשאית. ויובהר, בפתח ישיבת ההוכחות הודיע ב''כ התובעת כי עדותו של נהג הרכב החונה מתייתרת, משום שהוא לא נכח ברכב בעת התרחשות התאונה, ומשכך, אין לו כל ידיעה על אודות נסיבות אירוע התאונה.

5.אקדים אחרית לראשית, וכבר כעת אציין שלאחר ששקלתי לעומק בדבר, על יסוד מכלול החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מעדי ההגנה במהלך חקירתם הנגדית בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה, וכן לאחר שעיינתי ביסודיות בהודעות נהגי הצדדים, ובהינתן עמדת הפסיקה כפי שזו משתקפת משורה של פסקי דין שדנו במקרים דומים של תאונות המתרחשות עקב כשל או פיצוץ בצמיג, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. כבר כעת אבקש את סליחת הקורא שכן לא עלה בידי למלא אחר הוראת תקנה 214 טז' (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד- 1984 שלפיה פסק דין בתביעה המתנהלת במסלול של סדר דין מהיר ינומק אך באורח תמציתי.