תא"מ 2603-04-11 קשר רנטאקר בע"מ נ' שוחט ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 23.4.10 בהוד השרון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 59-894-72 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 69-535-67 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 90% ואילו נהג התובעת יישא באחריות בשיעור של 10%.

עדותו של נהג התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, היתה קוהרנטית ואמינה, והוא תיאר התאונה לפרוטרוט. לדבריו התאונה התרחשה עת סטה רכב הנתבע לנתיבו, בעקבות התקצרות נתיב הנסיעה של רכב הנתבע והשתלבותו עם נתיב הנסיעה בו נסע נהג התובעת. מיקומי הנזק בשני כלי הרכב עולים בקנה אחד עם גרסת התובעת. לרכב התובעת נגרם נזק בצידו השמאלי הקדמי, ולרכב הנתבע נגרם נזק בצד ימין אחורי, באופן המתיישב עם הגרסה לפיה סטה רכב הנתבע לנתיב הנסיעה של רכב התובעת.

הנתבעים לא הפריכו את גרסת התובעת ואף חיזקו אותה. הנתבע 1 אישר בעדותו, אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, כי הנתיב בו נסע הסתיים. הוא אישר כי קודם לתאונה ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה של רכב התובעת (הוא קרא לו "הנתיב המאוחד"). עם זאת טען הנתבע כי כבר השתלב בנתיב זה, וכי רכב התובעת פגע בו מאחור. מצאתי גרסה זו פחות מסתברת, בפרט נוכח מיקומי הנזק, כפי שפורטו לעיל.

לפיכך הנני מתרשמת כי הנתבע הוא הנושא בעיקר האחריות לתאונה. עם זאת, אף נהג התובעת נושא באחריות מסויימת לתאונה. יתכן כי לו היה קשוב יותר ודרוך להתפתחויות בכביש, היה יכול למנוע התאונה, או לכל הפחות לצמצם נזקיה.

התרשמתי כי קיימת הלימה בין מיקומי הנזק לבין הנזקים הכלולים בחוות דעת השמאי מטעם התובעת. משבחרו הנתבעים שלא לזמן השמאי לחקירה, ולא הציגו חוות דעת נגדית, הנני מוצאת כי חוות דעת השמאי לא נסתרה.

מצאתי לנכון להעמיד הנזק על סך 1,042 ₪, לא כולל השתתפות עצמית בסך של 2,500 ₪ אשר שולמה לתובעת על ידי נהג התובעת, על פי עדותו.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 938 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 20.1.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.