תא"מ 25978-05-12 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אבו נסרה

בפני תביעה כספית. התביעה פשוטה.

התובעת חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן:"התובעת") טוענת כי הנתבעת רכשה 3 מכשירים סלולריים במועדים שונים ובתנאי התקשרות שונים ולא שילמה את עלות מכשירי הפלאפון שהיא מחזיקה ברשותה.

בנוסף טוענת התובעת כי לא שילמה את מלוא החשבוניות בגין שירותי הפלאפון אותן צרכה והכוללים בין השאר שירותי גלישה ותוכן.

התביעה מורכבת איפוא משני חיובים אלה – חיוב בגין ציוד וחיוב בגין השימוש באותו ציוד.

התובעת מדגישה בסיכומיה כי התביעה הוכחה במלואה ומגובה במסמכי התקשרות בכתב עליהם חתומה הנתבעת. כל טענות הנתבעת כנגד ההסכמים המצורפים מהווים בבחינת עדות בע"פ כנגד מסמך בכתב וטענות אלה אין לקבל אותן ראייתית וגם לא הוכחו בעדים או במסמכים אחרים בכתב כמתחייב.

התובעת מצביעה על כך שטענתה היחידה של הנתבעת בדבר חיוב שאינו בהתאם למוסכם בין הצדדים הינה כללית וסתמית שכן הנתבעת לא טרחה לפרט אילו מכשירים רכשה מהתובעת, באיזה סכומים, כמה קווים היו לה, מה הסכום שעל הנתבעת היה לשלם לתובעת מידי חודש בחודשו עבור כל מנוי ומנוי או עבור כולם ומה הסכומים שנגבו ממנה בניגוד למוסכם, לטענתה.

עוד טוענת התובעת כי הוראת הקבע שנתנה הנתבעת לתובעת חזרה בציון "אכ"מ" – כלומר אין כיסוי מספיק ולא על בסיס ומכח טענות לגופו של עניין. זאת ועוד הנתבעת נמנעה מלשלם גם סכומים שלשיטתה עצמה אינם שנויים במחלוקת, דבר המחייב את דחיית טענותיה וקבלת התביעה במלואה. מדובר בסכומים ע"ס 6,019.77 ₪ בגין ציוד ו- 3227.66 ₪ בגין שימוש ובגינם נפתח תיק הוצל"פ מספר 0217148126.

הנתבעת מצידה בסיכומיה טוענת כי לא נאמר לה בשום שלב ולא הובהר לה כי תתחיל לשאת בעלות שתי חבילות גם יחד אצל הנתבעת (חבילה מיום 3.1.11 שנקראת "החבילה המשולמת החדשה לארג') וחבילה נוספת שנקראת "החבילה החמה אביב 2011" מיום 30.4.11.

היא עברה לחבילה החדשה כי נמסר לה שהיא משתלמת יותר מהחבילה הישנה לפי הצעת והמלצת נציג התובעת. כתנאי למעבר היה עליה לרכוש מכשיר מדגם חדש בשם סמסונג גלקסי 5 וכך עשתה לטענתה בתום לב. רק לאחר 3 חודשים התברר לה כי נגבו מחשבונה סכומים גבוהים מאלה שנמסרו לה מעת חתימת ההסכם החדש.

לטענתה גם לפי חשבוניות התובעת רואים כי לא היתה חריגה ממספר דקות, זמן אוויר או גלישה באינטרנט. לטענתה יש הבדל משמעותי בין מה שנאמר לה על ידי הנציג מטעם התובעת מולו היתה העסקה לבין הדברים שנכתבו.

לטענתה היתה מחוייבת התובעת להביא את אותו נציג לעדות בבית המשפט ואז היתה יכולה להוכיח את טענותיה.

טיעוניה של התובעת כי אותו עד סיים לעבוד אצלה אינה עילה לאי הבאתו לבית המשפט ויש לזקוף עניין זה לחובתה.

לטענתה ההסכם בינה לבין התובעת הושג תוך הטעיה בין מה שנאמר לה בשיחה בע"פ לבין ההסכם בכתב עצמו.

על פי דברי הנציג, ההסכם החדש מבטל את ההסכם הראשון והיא היתה צריכה לשאת 299 ₪ לחודש בלבד.

לטענתה לאחר שהחלה התובעת לפנות בדרישות תשלום גבוהות והתראות לפניה בבית משפט חששה הנתבעת מהליך משפטי ולכן הסכימה לשלם חשבוניות בסכומים של 1,800 ₪ ו- 2,000 ₪ ובכך סברה שהיא מסיימת את התקשרותה מול התובעת.

הנתבעת טוענת כי עדותו של העד מטעם התובעת אינה מעלה ואינה מורידה דבר שכן לא הוא זה שערך את ההסכם איתה.