תא"מ 25956-10-14 הוט מובייל בע"מ נ' ליהי

בפני מונחת בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין וכן בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 30.9.15. כן מונחת התגובה לבקשה מטעם המשיבה והתשובה לתגובה מטעם המבקשת.

במסגרת הבקשה להארכת מועד, טוענת המבקשת כי פסק הדין לא הומצא לידיה כדין וכי נודע לה על ההליך לאחר קבלת אזהרה מטעם ההוצאה לפועל. כמו כן, מפרטת המבקשת כי פנתה לקבלת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי וזוהי סיבה נוספת לכך שבקשתה זו הוגשה באיחור.

במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, מאחר וכתב התביעה לא הומצא לה כדין, אלא נמסר לאחותה של המבקשת בהיותה קטינה בת 17 אשר אינה זוכרת היכן הניחה את המסמכים.

המשיבה טוענת כי המצאת כתב התביעה עומדת בתנאי תקנה 481 לתקסד"א, שכן בהתאם לתקנה זו, די בכך שבן המשפחה נראה בן 18 שנים למראית עין ואין חובה כי מי שבוצעה לידיו המסירה יהיה בן 18 בפועל. המבקשת מתייחסת לטענה זו בתשובה לתגובה וטוענת כי אחותה נשאלה ע"י המוסר לגילה ולמרות שהשיבה כי היא בת 17, נמסר לה כתב התביעה.

באשר לסיכויי ההגנה, המבקשת לא מכחישה את החוב ומודה כי רכשה 10 מכשירים וכן 10 מנויים מהמשיבה וחדלה לשלם בגינם. כל טענתה היא מדוע המשיכה המשיבה לחייבה ולא ניתקה אותה במשך כשנה. המבקשת גם מודה כי המשיכה לעשות שימוש במכשירים בכל אותה תקופה נשוא התביעה.

לגופה של החלטה

1.באשר לבקשה להארכת מועד, פנייה ללשכה לסיוע משפטי אכן מהווה טעם מיוחד שיש בו כדי להאריך את המועד. יחד עם זאת, יש לפרט תאריכים מדוייקים. המבקשת אמנם טענה כי נודע לה על התביעה עם קבלת מסמכי פתיחת תיק ההוצל"פ לידיה, אך לא נקבה בתאריך המדויק שקיבלה לידיה את מסמכי תיק ההוצל"פ ולא פירטה אותו. היות וגם לא הגישה העתק של אישור המסירה של מסמכי האזהרה מתיק ההוצל"פ, הרי שעובדות אלו אינן ידועות לביהמ"ש ולא פורטו ולא הוכחו בפניי.

2.המבקשת גם לא פירטה באיזה תאריך במדויק פנתה לראשונה ללשכה לסיוע משפטי, וכמה זמן עבר מתאריך קבלת מסמכי ההוצל"פ עד שפנתה לסיוע המשפטי. גם בעניין זה המבקשת לא צירפה כל אישור מכל סוג שהוא מטעם הלשכה לסיוע משפטי ולכן לא הוכיחה את טענתה כי פנתה בזמן לקבלת הסיוע המשפטי ולא התמהמהה. דבריה אלו בתשובתה לתגובה לא נתמכו בתצהיר כלשהו מטעמה ולכן לא ניתן להתייחס לדברים אלו כנכונים.

3.מנגד טוענת המשיבה כי המבקשת כבר ידעה על תיק ההוצל"פ מיום 29.12.15 עת הגישה לתיק ההוצל"פ התנגדות וניתנה הודעת מזכירות ההוצל"פ כי לא ניתן להגיש בקשה מסוג זה בתיק שנפתח לביצועו של פסק דין. טענה זו לא הוכחשה על ידי המבקשת. למרות זאת הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לתיק ביהמ"ש רק ביום 10.2.16. מדובר באיחור של כשבועיים, ללא הסבר ופירוט מתי פנתה לראשונה ללשכה לסיוע משפטי וכמה זמן לקחו ההליכים שם. לאור האיחור הלא ממושך העולה מסעיף זה, ולאור העובדה כי המבקשת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי ובהיעדר ראיות בפני לאיחור ממושך יותר אני מורה על הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

4.באשר לבקשה לביטול פסק הדין, ובאשר להמצאת כתב התביעה, לשון תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 אכן קובעת כי די בכך שבן המשפחה נראה בן 18 למראית עין בכדי לראות במסירת כתב התביעה לידיו המצאה כדין. טענותיה של המבקשת לפיהן אחותה נשאלה לגילה על ידי השליח ולמרות שציינה בפניו כי גילה הוא 17 וכי היא לא נראית בגיל 18 ולמרות זאת השליח מסר לה את כתב התביעה, אינן נתמכת בתצהיר מטעם האחות וכלל לא מופיעות בתצהירה של המבקשת עצמה בבקשה ולא צורף כל תצהיר מטעם המבקשת עצמה בתגובה לתשובה. לפיכך, גם טענות אלו לא הוכחו בפניי.

5.לכן משנמסר כתב התביעה לאחותה של המבקשת אני קובעת כי אין פגם במסירה והיא בוצעה כדין.

6.גם מבחינת סיכויי ההגנה עולה כי למבקשת לא עומדים אף לא סיכויי הגנה קלושים. המבקשת הודתה כי היא רכשה את כל המכשירים נשוא התביעה , עשרה במספר ועשתה בהם שימוש וחדלה לשלם עבורם. היות וכל התביעה מושתתת על תשלום בגין המכשירים ותשלום קבוע והמבקשת לא חוייבה כל התקופה בגין השיחות שבוצעו ולו באגורה אחת שחוקה (ראו הנספחים לכתב התביעה ונספח נ/4 שצורף לתגובת המשיבה), הרי שגם לו הייתי שועה לטענת המבקשת כי המשיבה לא ניתקה אותה, הרי שגם לו היתה מנתקת אותה המשיבה מן השימוש, הרי שעדיין חלה על המבקשת החובה לשלם בגין החשבוניות עבור הציוד. כמו כן המשיבה הוכיחה בפני כי לא התקיים התנאי בהסכם שבין הצדדים המאפשר לה לנתק את המבקשת, גם לפי גרסת המבקשת עצמה, שכן המבקשת עדיין שילמה חשבון אחד בחודש נובמבר של שנת 2013 ולכן לא חלפה שנה מלאה בהתאם לאותו סעיף המצוטט על ידי המבקשת והמשיבה לא יכלה לנתקה. מעבר לכך אציין כי האחריות והנטל העיקריים להתנתקות רובצים על המבקשת עצמה אשר היתה מודעת לכך שחיוביה חזרו והוראת הקבע לא משולמת ובכל זאת המשיכה להשתמש בכל עשרת המכשירים.

7. לכן הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין לגופה, שכן כבר נפסק שביהמ"ש לא יבטל פסק דין רק כדי לשוב וליתן אותו פסק דין.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה ותשלמן למשיבה בסך של 1,500 ₪. המשיבה רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ 501943-11-15 כנגד המבקשת. היות ובתיק הופקד פיקדון על סך 4,000 ₪, המזכירות תעביר לב"כ המשיבה, את הסך של 1,500 ₪ הנ"ל בגין ההוצאות ואת היתרה תעביר לתיק ההוצל"פ הנ"ל. המזכירות תשלח החלטתי זו לשני הצדדים.