גבריאל נ' בר ואח'

1.עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, לטענתו, בתאונה מיום 31.5.14 בשעה 21:00 לערך (להלן: "התאונה").

2.המדובר בתביעה בסדר דין מהיר ועל כן, כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 - פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

חבות

3.אין חולק באשר לעובדות הבאות: התאונה התרחשה בעיר התחתית (ברחוב העצמאות חיפה, בסמוך לשדרות בן גוריון); הנתבע נסע מאחורי התובע בנתיב האמצעי מתוך שלושה (כאשר לצדו משמאל נת"צ); ועקב התאונה, נפגע החלק האחורי של רכב התובע.

4.הצדדים חלוקים באשר לגורם לתאונה.

לגרסת התובע, כלי הרכב שהיה לפניו עצר, הוא הספיק לעצור, אך הנתבע, אשר לא שמר מרחק סביר ממנו, לא הצליח לעצור ופגע בכלי רכבו, בעוצמה.

מנגד, לגרסת הנתבעים, הנתבע מספר 1 (לעיל ולהלן: "הנתבע") עמד בפקק תנועה דקות ממושכות, כאשר לפתע התובע החל בנסיעה לא מהירה לאחור, מרחק של כמטר, ופגע ברכבו.

5.ויאמר מיד - לאחר ששמעתי את הנהגים ובחנתי את מכלול הראיות שלפניי, בחרתי להעדיף את גרסת התובע העולה בקנה אחד עם מכלול הראיות שלפניי ועם הגיונם של דברים. עם זאת, בנסיבות, מצאתי כי יש להשית על התובע אשם תורם מסוים.

6.אופי הפגיעה תואם פגיעה בעוצמה מאחור. כאמור, אין חולק כי הפגיעה בכלי הרכב היא מאחור. בהתאם לחוות הדעת מטעם התובע, עקב התאונה "נלחצו, נשברו ו/או התעקמו" מגן אחורי חיצוני, פח אחורי, תומך מרכזי למגן אחורי. על כן, נדרש להחליף מגן אחורי חיצוני ותומך מרכזי למגן אחורי ואף נדרשו עבודות פחחות, חשמל וצבע. חוות הדעת לא נסתרה.

פגיעה מעין זו, תואמת את גרסת התובע. מנגד, פגיעה זו לא מתיישבת אינה מתיישבת עם נסיעה לאחור למרחק של כמטר "ממש לא במהירות", כגרסת הנתבע (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 10-11).

7.מעבר לכך, גרסת הנתבע לא מתיישבת עם הגיונם של דברים.

ראשית, הנתבע הודה, כי במקום בו עמדו (לשיטתו) שני כלי הרכב, לא הייתה כל אפשרות לפנות שמאלה והוא לא זוכר אם הייתה אפשרות לפנות ימינה (ראו: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 22-23). מכאן, גם לשיטת הנתבע, לא הייתה לתובע אפשרות לפנות לנתיב זה או אחר, אשר חייבה תמרון לאחור, כטענתו.

שנית מדובר בדרך העצמאות חיפה, בשעה 21:00, כאשר לטענת הנתבע הוא עמד בפקק תנועה במשך 10-20 דקות.

שלישית, הנתבע טען, כי התובע נסע לאחור "ממש לא במהירות", ולמרות שראה גם אורות רברס, הוא לא צפר ולא עשה דבר (ראו: עמוד 8 שורה 24 עד עמוד 9 לפרוטוקול שורה 5).

רביעית, בסיכומים, נטען עוד כי חוות הדעת בדבר הנזק לרכב הנתבע לא הוצגה מאחר ולא נגרם לו כל נזק, בעוד בתצהיר נטען שרכב התובע פגע ברכב הנתבע. כך או כך, אי הצגת חוות הדעת או לפחות תמונות של רכב הנתבע המעידות כי אכן לא נגרם לו נזק, פועלת לחובת הנתבע ויש יש בכך תימוכין ( שלילי) לגרסת התובע. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע (ראו: בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (26.5.11); ע"א 78/04, המגן בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ פ"ד סא(3)18 (2006); רע"א 3961/10, המל"ל נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.2.12); רע"א 7933/15 פישר נ' תמיר (13.12.15); י. קדמי, "על הראיות", חלק 4, תש"ע-2009, עמ' 1865)).  

8.לפיכך, אני קובעת כי האחריות להתרחשות התאונה, חלה על הנתבע.

9.עם זאת, קבלת גרסת התובע, לפיה הוא נאלץ לעצור בפתאומיות מאחר והרכב שלפניו עצר, כאשר לא נטען על ידו כי הוא הסתכל במראה בטרם עצירה, משמעה כי יש להשית עליו אשם תורם בשיעור של 20%.