תא"מ 25898-11-13 שטיינהורן ואח' נ' כלילה

1.התובעים מתגוררים בדירה המצויה מתחת דירה שבבעלות הנתבעת. בבסיס התביעה שהגישו התובעים עמדה טענתם כי בדירת הנתבעת קיימים ליקויי איטום בשני מוקדים (מרפסת הסלון ומרפסת השירות), וכי מים נוזלים ממוקדים אלה לדירתם ומסבים לדירה נזק.

בתביעה המקורית עתרו התובעים להורות לנתבעת לתקן את הליקויים, בהתאם לחוות דעת שהגישו, וכן לפצותם בגין נזקים שונים שנגרמו להם. יצוין כי ראש הנזק העיקרי שאותו תבעו התובעים היה נזק של עוגמת נפש, בסך של 30,000 ₪ וזאת נוכח טענתם כי הנתבעת לא פעלה בשקידה הראויה לצורך תיקון הנזילה, וגרמה להם ל"היעדר הנאה" מדירת מגוריהם, כלשונם. לצד זאת עתרו התובעים לפצותם בגין ראשים נוספים, כמפורט בכתב התביעה.

2.במסגרת הליכים בבקשה לסעד זמני שהגישו התובעים, מינה בית המשפט (כבוד השופטת א' שניידר), בהסכמת הצדדים, מומחים שיקבעו את מקור הנזילה ואת הפעולות שיש לבצע לצורך מניעתה. בהוראת מי מהמומחים נערכה בדיקה, ובעקבותיה התברר כי במרפסת הסלון בדירת הנתבעת אכן קיימים ליקויים שהביאו לנזילת מים לדירת התובעים. במרפסת השירות הממצאים היו מובהקים פחות (והשוו סעיף 3 לחוות דעת המומחה מרקוס מיום 6.4.14, לסעיף 5 לדו"ח הביצוע שהגיש מיום 10.8.14), ובכל מקרה עלתה האפשרות שקיימים גורמים אחרים לנזילה לדירת התובעים.

3.בעקבות חוות הדעת, בוצעו פעולות התיקון בדירתה של הנתבעת, ששילמה עבורן 41,771 ₪. התובעים עצמם הודיעו לבית המשפט כי ביצוע התיקונים הושלם.

4.נותר, אפוא, להכריע בסעדים הכספיים להם עתרו התובעים. במסגרת הדיון בפניי הסמיכוני הצדדים לפסוק בעניין זה בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, ולאחר סיכומים קצרים בכתב.

5.נוכח מכלול הנסיבות, כפי שעלו מכתבי בי הדין, התצהירים וצרופותיהם, וכן מהטענות שהועלו בסיכומים בכתב, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,748 ₪. בקביעת גובה הסכום התחשבתי, בין היתר, בשיקולים הבאים:

א. לעניין התיקון בדירת התובעים – הבאתי בחשבון את עלות התיקון המוערכת על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

ב. לעניין הנזק לארון השירות – הבאתי בחשבון את חוסר הבהירות בנוגע לגורמי הנזילה במרפסת השירות של התובעים, והשלכתו על טענתם בדבר הנזק שנגרם לארון השירות.

ג. לעניין עוגמת הנפש – התייחסתי להשפעה הסבירה של הנזק שנגרם לדירת התובעים על איכות חייהם. כמו כן הבאתי בחשבון את ההתנהלות ההדדית של הצדדים לעניין ביצוע הבדיקות והתיקונים, הן מבחינת דרישותיהם של התובעים וסבירותן, והן מבחינת מידת וקצב היענותה של הנתבעת לביצוע הבדיקות. בנוסף התייחסתי לכך שסוכן הביטוח מטעם הנתבעת לא מסר לתובעים את חוות דעת שמאי הביטוח (יהא משקלה המקצועי אשר יהא).

6.אשר להוצאות, הרי שנוכח ההתנהלות ההדדית, ונוכח העובדה שהמומחה הראשון מטעם בית המשפט המליץ לבצע בדיקה מקדימה שממילא הציעה הנתבעת לבצע (ובניגוד לעמדת המומחה מטעם התובעים), לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעים בגין מומחה זה. עם זאת, על הנתבעת לשאת בהוצאות המומחה השני מטעם בית המשפט, שיש להניח שהיה נדרש גם לו הייתה הבדיקה מבוצעת מראש. לפיכך, ובשיקול כולל, תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בהליך בסך של 3,000 ₪. בנוסף, ונוכח מכלול הנסיבות, לרבות הסכום שנפסק, העבודות שבוצעו, ושכר הטרחה שבו נשאו התובעים, תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בסך של 3,600 ₪ נוספים.

7.הסכומים הנזכרים ישולמו בתוך 45 ימים מהיום, ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.

8.בשולי הדברים אציין כי דומני שבמקרה זה התנהלות אחרת הייתה יכולה לחסוך מראש את ההתדיינות בין הצדדים. יש לקוות כי ההכרעה בהליך תאפשר לצדדים לקיים ביניהם יחסי שכנות תקינים מכאן ולהבא, מתוך הבנה ורגישות הדדיות.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.