תא"מ 2581-02-11 נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלפנורי ואח'

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "הרכב המבוטח") בתאונה שארעה ביום 19.07.09 בעפולה.

התביעה הוגשה כנגד נתבע 1 שהוא – כפי שנטען בכתב התביעה – היה הנהג ו/או הבעלים ו/או המחזיק ו/או מתיר השימוש ברכב שלפי הטענה פגע ברכב המובטח (להלן: "הרכב הפוגע"); כנגד נתבעת 2 שהיא - כפי שנטען בכתב התביעה – הייתה הבעלים של הרכב הפוגע ו/או מעסיקתו ו/או שולחתו של נתבע 1; וכנגד נתבעת 3 מבטחת הרכב הפוגע.

נתבע 1 לא התגונן וניתן כנגדו פסק דין.

בדיון שהתקיים ביום 11.11.14 נחקרו נהגת הרכב המובטח הגב' שושנה אפרים ונתבעת 2.

בסיום הדיון הסכימו ב"כ התובעת ונתבעת 3 כי התביעה כנגד נתבעת 3 תדחה ללא צו להוצאות.

לא נותר אפוא, לדון אלא בתביעה שהוגשה כנגד נתבעת 2.

בעדותה סיפרה הגב' אפרים כי ברכב הפוגע נהגה בחורה שפגעה ברכבה תוך כדי נסיעה לאחור. לדבריה, הנהגת ברכב הפוגע נלחצה, הלכה מהמקום וחזרה בחלוף זמן עם אביה או אחיה שהציג בפניה פרטים של הנהגת הפוגעת, פרטים אלו היא העבירה למבטחתה ולמעשה מדובר בפרטים של נתבעת 2. בחקירתה הנגדית היא שללה את האפשרות כי ברכב הפוגע נהג במועד התאונה גבר וציינה כי הנהגת הייתה אישה צעירה כבת 24. לשאלת בית המשפט האם זו הייתה נתבעת 2 אותה היא ראתה עובר לעדותה בבית המשפט היא השיבה בשלילה. היא שבה וחזרה על גרסתה זו כי הנהגת לא הייתה נתבעת 2 שהיא צעירה מגילה של הנהגת שפגעה בה.

לא זו בלבד, שבכתב התביעה לא נטען כלל כי נתבעת 2 היא זו שנהגה ברכב במועד הפגיעה אלא שהיא בעלת הרכב ורק בסיכומים נטען כי הייתה הנהגת, אלא שלאחר שהנהגת ברכב המבוטח אישרה במפורש כי נתבעת 2 לא הייתה זו שנהגה ברכב, ונתבעת 2 אף היא הכחישה זאת במפורש, וכפי שעלה במועד התאונה היא הייתה צעירה מגיל 20 ואף לא היה לה רישיון נהיגה שהונפק רק ביום 20.05.13, הרי שלא ניתן לקבוע כי נתבעת 2 היא זו שנהגה ברכב במועד התאונה. העובדה שתעודת הזהות שלה הוצגה לגב' אפרים לאחר התאונה מלמדת אולי על מרמה שבוצעה על ידי מי שהציג את התעודה של נתבעת 2 – סברה שהצביעה עליה נתבעת 2 עצמה בעדותה, אך אין בה כדי להשית עליה את האחריות לתאונה שעה שאיש מהעדים לה לא סבור כי זו שנהגה ברכב הפוגע.