תא"מ 25784-11-13 מוניות א. הדר בע"מ ואח' נ' מחדר ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד הנובעות שתיהן מהתקשרויות בין הצדדים להשכרת רכבים, לצורך הפעלתם כמוניות. תחילתה של התובענה העיקרית בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל ובהתנגדות של הנתבע. משהועברה ההתנגדות לבית המשפט והתקבלה, הגיש הנתבע גם תביעה שכנגד.

רקע עובדתי:

2.התובעת היא חברת מוניות, ובין היתר היא מעסיקה נהגי מוניות שכירים וגם משכירה מוניות לנהגים, שעובדים כעצמאיים.

3.הנתבע הוא בעל רישיון נהיגה מתאים לשמש כנהג מונית, והוא היה מעוניין לשכור מונית מהתובעת.

4.ביום 9.5.11 התקשרו הצדדים בפעם הראשונה בהסכם ומכוחו שכר התובע מהנתבעת מכונית מסוג מרצדס, וזו שימשה כמונית. (להלן: "ההסכם הראשון" , "המרצדס").

5.על פי ההסכם, הנתבע קיבל לשימושו את המרצדס והתחייב לשאת בכל הוצאות החזקתה, בכל הדו"חות, אם יהיו, במהלך תקופת השימוש בה וכן התחייב לשפות את התובעת בגובה עלות השתתפות העצמית שתידרש ממנה, היה והמרצדס תהיה מעורבת בתאונה. בהסכם זה לא צוין מה גובה דמי השכירות שעל הנתבע לשלם לתובעת אך מהעדויות התברר כי מדובר היה ב-1,650 ₪ לשבוע.

6.בנוסף התחייב הנתבע במסגרת ההסכם הראשון לחתום על שטר חוב לטובת התובעת, ואכן הנתבע חתם על שטר חוב בסך 180,000 ₪. בשטר החוב לא צוין כי הוא ניתן בגין שכירות המרצדס דווקא אלא מדובר בערבות עצמאית.

7.במועד לא ידוע החזיר הנתבע לידי התובעת את המרצדס וביקש לערוך הסכם שכירות לרכב אחר.

8.ביום 13.2.12 התקשרו הצדדים בפעם השנייה בהסכם בעל נוסח זהה להסכם הראשון, מלבד העובדה שהפעם הנתבע שכר מהתובעת רכב מסוג גולף (להלן: "ההסכם השני", "הגולף"). הנתבע לא נתן לתובעת שטר חוב חדש, וגם לא קיבל לידו את שטר החוב שנתן עם חתימתו על ההסכם הראשון. כך שעם החתימה על ההסכם השני התובעת המשיכה להחזיק בשטר החוב מכוח ההסכם הראשון.