תא"מ 25776-09-13 עירית שפרעם נ' שקיר

זוהי בקשת התובעת/המבקשת לבטל פסק דין שניתן ביום 5.10.14 לפיו נמחקה התביעה לאחר שלא שולמו הפרשי האגרה כנדרש.

המבקשת הגישה בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד המשיב. התנגדות המשיב התקבלה בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים והדברים מצאו עיגון בהחלטת כב' השופטת עופר מיום 2.7.14. באותה החלטה חויבה המבקשת, בין היתר, לשלם את הפרש האגרה שיווצר תוך שלושים יום מיום שתומצא לה דרישה לעשות כן.

החלטה נפרדת בציון הפרש האגרה הנדרש נשלחה למבקשת ביום 7.7.14.

משלא שולם הפרש האגרה - נמחקה התביעה ביום 5.10.14.

בתצהיר שהוגש על ידה לאחר הגשת הבקשה הראשונית המבקשת טוענת כי ההחלטה מיום 7.7.14 אכן התקבלה במשרד ב"כ ואולם עקב תקלה משרדית לא הובאה לעיון בא כוחה ולכן לא שולם הפרש האגרה.

במאמר מוסגר יצויין כי בשים לב לכך שהתביעה נמחקה בשל אי תשלום הפרש אגרה אין צורך להרחיב את היריעה לענין טענות המבקשת במישור הנוגע לחוסר מעש.

המשיב בתגובתו מתנגד לבקשה.

לטענתו מחדלי המבקשת אינם מתמצים רק באי תשלום הפרש האגרה אלא מתווסף לכך הנתון כי גם לא הוגש התצהיר עליו הורתה כב' השופטת עופר. עוד נטען כי גם לגופו של עניין סיכויי התביעה נמוכים וכי לא הוצג הסבר של ממש למחדל הנטען.

על אף שיש טעם בטענות המשיב הן לעניין מחדלי המבקשת והן לגבי עצם ההסבר שניתן לעניין מחדלו מלשלם את הפרש אגרת בית המשפט - הרי שלא בנקל תיחסם דרכו של בעל דין בבית המשפט.

ממילא בשים לב לכך שפסק הדין הורה על מחיקת התביעה בלבד הרי שהגשתה מחדש תביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולהוצאות מיותרות גם למשיב.

אמנם, צודק המשיב בטענתו כי בעלי הדין נדרשים למלא אחר הוראות בית המשפט במלואן ובמועד על מנת להביא לבירור התביעה באופן יעיל ומהיר. מחדל המבקשת הביא לבזבוז זמנו של בית המשפט ולהוצאות לצד שכנגד.

עם זאת נראה שאיזון מתאים בין הפן הדיוני והפן המהותי במקרה זה יוגשם על ידי ביטול פסק הדין תוך חיוב המבקשת בהוצאות לטובת הצד שכנגד ולטובת אוצר המדינה.