כלל חברה לביטוח בע"מ נ' גרגורי ואח'

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 5,440 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 9.3.14 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעות הבוקר, בקטע כביש מהיר בעל שני נתיבים, והיו מעורבים בה רכב התובעת, נהוג על ידי מר שמי עזרא (להלן: "נהג רכב התובעת") ורכב בו נהג הנתבע 1. הצדדים חלוקים אשר לנסיבות התרחשות התאונה. לטענת התובעת, התאונה התרחשה באחריות הנתבע 1, עת רכבו סטה מנתיב הנסיעה הימני אל נתיב הנסיעה השמאלי, בו הוסע כדין רכב התובעת. טענת הנתבעים שונה. הנתבעים טוענים, כי רכב התובעת הוא זה שסטה מן הנתיב השמאלי אל הנתיב הימני בו הוסע רכב הנתבע 1 (כנראה כדי לפנות ימינה) ופגע בו.

נערך לפניי דיון בו העיד הנתבע 1 בלבד. נהג רכב התובעת לא התייצב למתן עדות בבית המשפט, בשל בעיות רפואיות. במהלך הדיון, הגיש ב"כ התובעת כראיות את טופס ההודעה שמילא, על פי הנטען, מר שמי עזרא, וכן תמונות נזק לרכב התובעתּ. הנתבעים, מצדם, הגישו טופס הודעה מטעם הנתבע 1 ושרטוט שערך. בהתאם לעדותו של הנתבע 1, התאונה אירעה בקטע כביש בו שני הנתיבים מצטמצמים לנתיב אחד. או אז, לאחר שרכבו כבר השתלב בקטע הכביש המצומצם, בעודו מיושר, עקף אותו רכב התובעת משמאל, ופגע ברכבו בעיקר במראה השמאלית. לטענת הנתבע 1, כאשר החל להשתלב בקטע הכביש המצומצם, הבחין ברכב התובעת כשהוא נמצא כמטר וחצי מאחוריו.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומכאן שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליה להוכיח את אופן התרחשות התאונה, ואת אחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

בנסיבות המקרה דנן, ולאחר שקילת ככל הראיות, לא ניתן לומר כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה. לא ברור דיו, אם התאונה נגרמה באחריות נהג רכב התובעת, אשר לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבע 1, שנסע לפניו בנתיב הימני והיה אמור להשתלב בנתיב המצומצם או שמא באחריות הנתבע 1, אשר החל להשתלב בנתיב המצומצם, מבלי שווידא היטב כי תנאי הדרך מאפשרים לו להשלים את מהלך ההשתלבות בבטחה. עסקינן בתביעה שעילתה סטיית רכב מנתיב, שנגרמה, כך הטענה, עקב התרשלות הנתבע 1 בנהיגתו. בסופו של יום, לאחר שמיעת עדות הנתבע 1, ובהיעדרו של נהג רכב התובעת, התקשיתי לקבוע ממצא פוזיטיבי בדבר התרשלות הנתבע 1 בנהיגתו, עת החל להשתלב בנתיב המצומצם. הנתבע 1 חזר וציין בעדותו, כי רכבו הקדים את רכב התובעת, כאשר החל להשתלב בנתיב וכי רכב התובעת נסע במהירות בנתיב השמאלי, עקף את רכבו ותלש לו את המראה השמאלית. התובעת לא הציגה לעיוני תמונות של זירת התאונה, ממועד התאונה, בהן ניתן לראות אם קיים תמרור רלבנטי המורה על סדר כניסת הרכבים לנתיב המצומצם. התרשמתי כי ישנן שתי גרסאות אפשריות וסבירות אשר לנסיבות התרחשות התאונה, היכולות לדור בכפיפה אחת עם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים ואופיים. במצב דברים כגון דא, בו כפות המאזניים מעוינות, ידה של התובעת על התחתונה, משום שהיא זו הנושאת בנטל השכנוע.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

לאור אי התייצבות עד התובעת למתן עדות בשל בעיות רפואיות, נתון שתרם, בין היתר, לתוצאה בדבר דחיית התביעה, אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ז, 16 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: