פוקהא נ' גרניצקי ואח'

התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים.

התובע טוען כי הנתבעים אחרים לתאונה. הנתבע 1 בהיותו בעל הרכב שגרם, לטענת התובע, לתאונה,והנתבעת 2 כמי שביטחה את הרכב.

התובע טוען כי ביום 23/11/15, בסמוך לשעה 17:00, נהג אחיו ברכב בכביש היציאה מעין בידיא והתקרב לצומת עם כביש 90. כשהגיע לצומת, עצר בתמרור "עצור". בעת שהרכב עמד בעצירה מוחלטת, הגיע רכב הנתבע, שנסע על כביש 90, ופנה ימינה בצומת, כשהוא פוגע תוך כדי כך ברכב התובע שהיה אותה עת בעצירה מוחלטת. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה ניזוק רכבו בצדו השמאלי ותיקון הנזקים הוערך על ידי שמאי בסכום של 6,700 ₪. התובע טוען שנגרמו לו הוצאות נוספות בגין גרירת הרכב, שכ"ט השמאי, הצורך לשכור רכב חלופי והוצאות כלליות טרחה וטרדה. בסה"כ הוגשה לכן התביעה על סך של 10,819 ₪.

הנתבעים מכחישים את טענות התובע. לטענתם, התאונה ארעה באשמת אחיו של התובע, שנהג ברכב התובע. לטענת הנתבעים, רכב התובע הגיע לצומת בנסיעה ותפרץ אל הצומת כשהוא חוסם בכך את נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, שלו היתה זכות הקדימה. בניסיון להימנע מהתנגשות, הסיט נהג רכב הנתבעים את הרכב ימינה וכתוצאה מכך ארעה התאונה. לכן, טוענים הנתבעים כי האחריות לתאונה הינה על רכב התובע ויש לדחות את התביעה.

שמעתי בדיון את התובע ואת הנתבע 1 וכן את שני הנהגים: אחיו של התובע שנהג ברכב התובע, ובנו של הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים.

לאחר ששמעתי את העדויות, אני מחליטה לדחות את התביעה. זאת, מאחר שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו, ולהוכיח כי גירסתו היא הנכונה וכי התאונה ארעה באופן שנטען על ידו.

התרשמותי היא כי גם לאחר שמיעת העדויות, לא ניתן לקבוע שגרסת התובע הגיונית ומתקבלת על הדעת יותר מגרסת הנתבעים. משמיעת העדים לא ניתן לקבוע גירסתו של מי מהם עדיפה. גם אופי הנזקים בשני הרכבים אינו יכול לסייע. זאת, בעיקר משום ששני הצדדים מסכימים שהפגיעה ארעה כתוצאה מסטייתו של רכב הנתבעים ימינה אל תוך הדרך שממנה בא רכב התובע. המחלוקת היא לכן לא בשאלה כיצד פגעו הרכבים זה בזה, אלא מדוע הם פגעו זה בזה.

בעניין זה טוען, כאמור, התובע כי רכב הנתבעים פנה ימינה ואילו רכבו עמד במקום המיועד לכך וציית לתמרור עצור שהיה מוצב בכיוונו, ואילו הנתבעים טוענים שרכב התובע נכנס בנסיעה רצופה אל תוך הצומת, חסם בכך את נתיב הנסיעה שלהם ולא נותרה להם ברירה אלא להטות את רכבם ימינה כדי לנסות ולחמוק מפגיעה, אף שבסופו של דבר פגיעה ארעה בפועל.

אל מול גירסת התובע ואחיו, עומדת גירסת הנתבע ובנו. הנתבע, ובנו שנהג ברכב, העידו שהם היו בדרכם מירושלים צפונה ולפיכך התכוונו לנסוע ישר ולא התכוונו לפנות ימינה בצומת. עדות זו של הנתבע ובנו לא נסתרה. גם לא שמעתי מפי מי מהצדדים על סיבה אפשרית לכך שהנתבעים יבקשו בשעת לילה חשוכה לפנות ימינה, כאשר הדרך ימינה מובילה אך ורק ליישוב עין בידיא, שממנו הגיע התובע, יישוב שמצוי בנפת יריחו, בסמוך למחסום הבקעה. הנתבע ובנו לא נשאלו על כך בחקירתם הנגדית.

לכך יש להוסיף את העובדה שנהג התובע, שהוא אחיו של התובע, נתבקש, כמו יתר העדים, להדגים באמצעות מכוניות מיניאטוריות את האופן שבו ארעה התאונה. בפעם הראשונה הדגים האח התנגשות שכלל אינה מתיישבת עם אופי הנזקים ברכבו ורק לאחר שתשומת ליבו הוסבה לכך שינה את האופן שבו הדגים את המפגש בין הרכבים (עמ' 3 שו' 30-34).