הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' לוי ואח'

זוהי תביעת שיבוב בגין נזק רכוש. תאונה התרחשה בדרך לבאר-שבע. עת/1 סיפר שהוא סובל מבלוטת הערמונית והיה בדרכו לטיפול. הוא נסע בנתיב הימני, ביקש לעצור בשוליים כדי להטיל מימיו, אותת והחל להטות את רכבו ימינה ואז נפגעה המכונית מאחור. זה לערך מה שסיפר גם נכדו שישב במכונית. הנתבע 1 סיפר שהתאונה התרחשה בקרבת בית קמה. בצילום מקום התאונה רואים שהכביש מתפצל: נתיב ימני מוביל לבית קמה ובינו לבין הנתיבים הממשיכים גדרות הפרדה ממתכת. שם, במרחק ניכר מההתפצלות, התרחשה התאונה. לדברי הנתבע 1 הוא נסע במהירות 90 – 95 קמ"ש, מכוניתו של עת/1 עקפה אותו משמאל במגמה להספיק להגיע לכביש המוביל לבית קמה. כשנשאל כיצד היה הדבר אפשרי (שהרי הם כבר חלפו על-פני הפניה לבית-קמה) השיב שעת/1 התכוון לנסוע לאחור על השוליים. אשתו העידה דברים דומים. עת/1 טוען שכלל אינו יודע עברית – הוא העיד בעזרת מתורגמנית – ולכן גם אינו אחראי לטקסט שנרשם מפיו בהודעת המבוטח, שבו הודפס: "עצרתי עקב האטה בתנועה". ברור שהאטה כזאת לא היתה. לאור קשיי השפה, ספק רב בעיני עד כמה התקיימה שיחה קולחת שבה יכול היה עת/1 לספר לנתבע על כוונותיו.

מכונית הנתבעים פגעה מאחור במכונית מבוטח התובעת. על פניה, התרחשות כזאת מלמדת על אי שמירת מרחק מתאים, או על חוסר עירנות של הנתבע 1. הסברו של הנתבע 1 אינו סביר במיוחד: אם באמת התכוון עת/1 לפנות לכיוון בית-קמה, ברור שהוא איחר את הפניה כאשר ביצע את העקיפה הנטענת. על שום מה יאיץ (ואגב כך יתרחק ממטרתו) במקום להאט, לתת למכוניתו של הנתבע 1 לחלוף ולהגיע מוקדם יותר לשוליים? אני מוצא את גרסת התביעה סבירה מגרסת ההגנה. בדרך-כלל ירידה לשוליים אסורה. אלא שעת/1 הסביר שבשל מצבו הרפואי נקלע למצוקה ובנסיבות כאלה נראה שאכן לא היתה לו ברירה אלא לרדת לשוליים ולפי תיאורו הוא עשה כן בדרך הנכונה. אילו היה הנתבע 1 עירני יותר לא היה מתנגש בו. לפיכך אני מקבל את התביעה. הנתבעים ישלמו לתובעת 25,407 ₪, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5%, את אגרת המשפט ושכר עדים שנפסק בסך 550 ₪.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ח, 07 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: