לפניי בקשה לסעד זמני, להבטחת אפשרות אכיפתו של הסכם שהוא כיום בלתי אכיף, ועניינו במקרה שבו המשיבה מכרה מחסן אחד לשני רוכשי דירות נפרדים בפרויקט שלה, זאת עקב "מקרה מצער" (כך הגדרת המשיבה).
1.המבקשים התקשרו ביום 22.7.14 בהסכם עם המשיבה (גינדי החזקות מערב ראשון בע"מ, בשמה הקודם), לרכישת דירה בבניין רב קומות בפרויקט "מגדלי המוזיאון" שמקימה המשיבה בראשון לציון. כחלק מן ההסכם עמדו המבקשים בנחישות ובהצלחה על כי המשיבה תמכור להם גם את הזכויות במחסן הקומתי בקומת המגורים שבה הדירה (להלן: המחסן). חשיבות המחסן לדידם של המבקשים נעוצה בהבטחת פרטיותם, שכן מבעד לחלונות המחסן ניבטים חלונות המטבח, הוא סמוך למקלחת שלהם, ודלת הכניסה אליו מצויה בפרוזדור המוביל לדירתם, תוך ששימוש בו אף יקים רעש טורד שלווה. סוף דבר, המחסן מהווה חלק מהסכם המכר. מועד המסירה החוזי – סוף ספטמבר 2015, תוך שלמשיבה הזכות להקדים את המסירה, דבר שהיא מבקשת לעשותו.
2.לטענת המבקשים, בשיחה מקרית שקיים המבקש עם רוכש הדירה האחרת בקומה (שמו לא צוין בבקשה), התברר לתדהמת המבקש כי המחסן מהווה גם חלק מהסכם המכר עם הרוכש האחר. מתי היה הדבר – לא נדע. בעקבות האמור נדדה שנתם של המבקשים, כך לטענתם. להטבת רוע הגזירה הם פעלו מול המשיבה, שאישרה כי המחסן נמכר (וניתן להבין – בטעות) לשני דיירים, כאשר הרוכש האחר הוא הקודם בזמן לטענת המשיבה. הפתרונות שהציעה המשיבה לתסבוכת, בדמות פיצוי כספי ומחסן חלופי, לא הניחו את דעת המבקשים.
3.נוכח האמור הגישו המבקשים ביום 13.7.15 את תביעתם, לאכיפת הסכם המכר, בדרך של חיוב המשיבה למסור להם את המחסן, לצד הדירה, וממילא לאיסור על המשיבה למסור את המחסן לכל גורם אחר. כן תבעו המבקשים פיצויים בגין הנזק הצפוי להם מכך שהם אינם נכונים לעבור לדירתם החדשה כל עוד לא הוסדר עניין המחסן, ועל כן ייאלצו להאריך את תקופת השכירות במקום שבו הם מתגוררים כיום לשנה נוספת, בעלות של כ-63 אלף ₪. בגדרי התביעה באה בקשתם לסעד זמני, שיאסור על מסירת המחסן לכל גורם אחר, עד להכרעה בהליך העיקרי. בקשה זו היא הנתונה להכרעתי.
4.לאחר קבלת הבקשה לסעד זמני, ביקשתי ראשית את הבהרת המבקשים לשאלת סמכותו של בית משפט זה להידרש לאכיפת הסכם מכר מקרקעין. המבקשים הבהירו, והתמקדו בטענה שמדובר במקרקעין שהזכויות בהן אינן רשומות וככאלה יש לבית המשפט השלום את הסמכות להידרש להבטחתן. הנחתי לעניין, שכן כידוע ספקות בעניין סמכות אינם מונעים בהכרח מניה וביה אפשרות להיזקק לבקשה לסעד זמני, ודאי בהינתן דוחק זמנים, הקיים במקרה דנן. הוריתי אפוא למשיבה, עוד קודם להגשת תגובה סדורה לבקשה, למהר ולבאר האם אכן מכרה את המחסן לרוכש נוסף, ומתי בדעתה למסור את החזקה במחסן לידיו. המשיבה השיבה, ביום 20.7.15: "מקרה מצער" אירע, תולדה של טעות אנוש. המחסן אכן נמכר לשני זוגות הרוכשים בקומה. ראשון התקשרו בהסכם הזוג קרופרו (והרי לנו שם, וכך יכונו), ביום 23.7.13, לרכישת הדירה הסמוכה לדירת המבקשים, כמו גם המחסן. עמודים נבחרים מהסכם זה, המלמדים על מועד הרכישה, צורפו לתגובה. שניים בזמן היו אלה זוג המבקשים שכעבור שנה חסר יום, ביום 22.7.14, רכשו את דירתם שלהם, וגם להם נמכר אותו מחסן עצמו. משגילתה המשיבה את הטעות, תרה היא אחר דרך לתקנה, כך לדבריה, בין אם בדרך של פיצוי כספי ובין אם אפילו בביטול ההסכם והשבת הכספים למבקשים, אולם אלו לא קיבלו את הצעותיה. מועד מסירת המחסן צפוי להיות במחצית חודש אוגוסט זה, מעריכה המשיבה.
5.נוכח הודעת המשיבה, הבהרתי כי ניכר שהדרך המיטבית לפתרון המחלוקת היא בהסכמת, הכורכות את המבקשים, המשיבה ומשפחת קרופרו. בהיעדר הסכמה ביקשתי ביום 20.7.15 את עמדת המבקשים בשאלה האם הם רואים תוחלת בבירור הבקשה, וזאת ממגוון של טעמים: הקושי בזיהוי עדיפות המבקשים על משפחות קרופרו, הקושי בסעד של הותרת מחסן ריק עד הכרעה שיפוטית, אקט המסירה של המחסן למשפחת קרופרו אינו נחזה בלתי הפיך (ודאי אם המבקשים מתכוונים שלא להיכנס לדירה קודם להסדרת העניין), והצורך בצירוף משפחת קרופרו כמשיבים.
6.המבקשים הודיעו היום כי לא הגיעו להסכמות עם המשיבה והצעותיה אינן מניחות את דעתם. הם לא התייחסו לקשיים שהועלו בהחלטתי מיום 20.7.15. הם ביארו רק את דחיפות ההכרעה הנחוצה בהליך, כיוון שעליהם לבחור – האם להמשיך ולשכור את דירתם הנוכחית, או לעבור לדירה החדשה, מה שלא יעשו בהיעדר הסדרה של סוגיית המחסן. לפיכך עתרו לקיום דיון דחוף בבקשה.
7.דין הבקשה לסעד זמני להידחות, בלא צורך בתגובה או דיון. אבאר.
8.ראשית, להיעדר הדיון: לא ביקשתי תגובה סדורה לבקשה לסעד זמני. אני נכון אף להניח לצורך הדיון הנוכחי שכל הטענות של המבקשים מדויקות, ובפרט כי המחסן חשוב להם עד מאד להגנה על פרטיותם. אולם גם בהנחה מקילה זו, המייתרת את הצורך בליבון כלשהו של מחלוקת עובדתית, אין בידי המבקשים לקבל את הסעד המבוקש; ובהתאם אין תוחלת בתגובה, תשובה ודיון, תוך השחתת זמן והכברת הוצאות לריק.
9.טעם ראשון במעלה לאי-מתן הסעד הוא הימנעותם הנחושה של המבקשים מלהכליל את הזוג קרופרו כמשיבים לבקשה. עד כמה שסוגיית המחסן חשובה למבקשים, אין אלא להניח כי היא חשובה כל צרכה גם לזוג קרופרו, והרי גם הם בחרו לרכוש את המחסן. המבקשים יודעים הרי מיהם: מפני מר קרופרו הציל המבקש את המידע באשר למכירה של המחסן לשני רוכשים נפרדים. אולם בעת הגשת הבקשה הראשונה, נמנעו המבקשים מלצרף את הזוג קרופרו כמשיבים, אפילו לציינם בשם. ואם תמצי לומר כי זהותם של הזוג קרופרו בכל זאת לא הייתה ידועה למבקשים במועד הגשת הבקשה, הרי שזהותם (וכל פרטי ההתקשרות שלהם) ודאי הייתה ידועה למבקשים במועד הגשת התגובה היום, לנוכח הודעת המשיבה, ובכל זאת לא ראו המבקשים לעתור לצירופם של הזוג קרופרו כמשיבים. אפילו הבהרה מפורשת של בית המשפט בהחלטה מיום 20.7.15 כי "ברור שבכל מקרה, אם חפצים המבקשים בבירור, יש צורך בצירוף משפחת קרופרו לקלחת" לא הניעה את המבקשים לעתור לצירופם של אלה כמשיבים.