תא"מ 25463-09-15 קשר רנטאקר בע"מ נ' ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 31.12.2014, בין כלי רכב, מ"ר 63-577-12 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 33-179-78 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר בתאונה שהיא חלק מ"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה הרכב השני מבין שלושה כלי רכב המעורבים בתאונת השרשרת, כאשר הרכב הראשון אינו צד לתובענה זו, ואילו רכב הנתבעת היה הרכב השלישי והאחרון בשרשרת.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, והנתבעת אף שילמה לתובעת בגין מוקד הנזק האחורי ברכב התובעת, אלא שהצדדים חלוקים באשר להדיפת רכב התובעת לעבר הרכב הראשון בשרשרת, כאשר התובעת טוענת כי כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת ברכב התובעת האחרון נהדף לעבר הרכב הראשון ואילו הנתבעת טוענת כי רכבה נכנס לתאונה קיימת.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגת רכב התובעת ונהג רכב הנתבעת.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שאני מוצא אותה כמהימנה לחלוטין, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעת שהייתה ספקולטיבית ומהוססת.

5.2.נהג רכב הנתבעת לא הציג כל הסבר לטענתו, לפיה רכב התובעת לא נהדף לעבר רכב הראשון בשיירה.