תא"מ 25280-10-11 מ. סעדון בע"מ נ' שורץ

רקע וכתבי הטענות

1.בפני תביעה כספית בסך 18,351 ₪, שעניינה חוב נטען עקב מתן שירותי קדיחה במסגרת פרויקט בניה.

2.ראשיתה של התביעה בהגשתה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 25-02073-11-1). על פי כתב התביעה, הזמין הנתבע שירותי קדיחה בשמו של עסק בשם "עמרי בניין וסחר" (להלן – "העסק"), אך לא שילם עבור הזמנות אלה. לכתב התביעה צורפו הזמנות (הכוללות סעיף ערבות אישית), חשבוניות, וכן צילום שיק ע"ס 25,230 ₪, משוך ע"י עמרי שורץ (שהוא בנו של הנתבע; להלן – "עמרי")), ואשר הוצג לפרעון וחולל בהעדר כיסוי.

3.הנתבע הגיש התנגדות, ובה טען כי הוא אמנם ממנהלי העסק, אך הזמנה היא של העסק (המתנהל תחת מס' הזהות של עמרי), והעסק אף שילם את מלוא התמורה. השיק שחולל (ושהעתקו צורף לכתב תביעה) הוצג לפרעון בשנית, ונפרע. צורף צילום שיק נוסף ע"ס 27,608 ₪ שנפרע אף הוא. סך החשבוניות שצרפה התובעת לכתב התביעה מסתכם בסכום הנמוך יותר מסך התשלומים ששילם העסק, ולפיכך אין כל יתרת חוב, אלא להפך, יש לכאורה יתרת זכות.

4.בדיון בהתנגדות הוחלט בהסכמה שהתובעת תתקן את כתב התביעה, באופן שיבסס את סכומה. כתב תביעה מתוקן אכן הוגש, ואליו צורפו כרטסת, חשבוניות, קבלות, הזמנות וטבלת ריכוז סכומים. מכתב התביעה המתוקן עולה, כי נותרו 10 הזמנות פתוחות (בכתב התביעה הן זוהו בטעות כחשבוניות). 3 מהן מסתכמות ב-26,506 ₪, ומתוכן שולם סך של 25,230 ₪ (באותו שיק שאכן חולל, אך לאחר מכן נפרע), ועל כן היתרה היא 1,276 ₪. ועוד 7 הזמנות המסתכמות בסך 44,683 ₪, מתוכן נפרע סך של 27,608 ₪ (באותו שיק שהעתקו צורף להתנגדות המקורית), והיתרה היא 17,075 ₪. שתי היתרות גם יחד הן סכום התביעה. התביעה נתמכה בתצהירו של מר מרדכי סעדון (להלן – "סעדון").

5.הנתבע הגיש התנגדות מתוקנת, ובה טען כי הסכומים שלא שולמו הם סכומים שהיו במחלוקת, ושאין על העסק חובה לשלמם: הסך של 1,276 ₪ הוא חיוב מיותר של 1,100 ₪ ומע"מ, עבור פירוק גושי בטון במסגרת עבודות הקדיחה, אלא שעבודה זו היתה כלולה בהצעת המחיר הכוללת. בנוסף, היה חיוב כפול בסך 1,276 ₪ שעליו מגיע החזר, החזר המגיע עבור הוצאות הזמנת מנוף בסך 1,276 ₪, 3,000 ₪ פיצוי עבור נזקים שנגרמו, ושני חיובים שנויים במחלוקת בסך 1,500 ₪ ובסך 8,400 ₪ (לפני מע"מ – ובסה"כ 11,682 ₪). הסכומים לקיזוז מסתכמים במעט יותר מאשר סכום התביעה. ההתנגדות נתמכה בתצהירו של הנתבע.

התצהירים והעדויות

6.רשות להתגונן ניתנה בהסכמה, והתובעת הגישה תצהיר מפורט של סעדון, כתצהיר עדות ראשית. על פי תצהירו, המחירים לא כללו הזזת פסולת, ועל כן החיוב עבור פירוק גושי בטון הוא חיוב נכון. בנוסף, בעת העבודות בשטח הזמין הנתבע (שהיה מנהל העבודה במקום) בעל פה תוספות של קדיחות וניסורים, והכל נעשה לשביעות רצונו. תמחור העבודות הנוספות היה בהתאם לתמחורים קודמים, למעט במקרים בהם היה צורך לחלק את הבטון המנוסר ליותר חלקים, או לבצע קדיחות בקוטר אחר, שאז נעשו התאמות במחירים. לגבי טענות הנתבע, החיוב ה"כפול", לא היה כפול, ולא זו בלבד שלא שולם, אלא שהופחת פעמיים (כך, ההתייחסות לחיוב "מיותר" ולחיוב "כפול" בתצהיר הנתבע). החיובים ה"שנויים במחלוקת" הם חיובים על פי ההזמנות הנוספות בעל פה, ולאור השינויים במפרט העבודה, כמתואר.

7.בחקירתו, אישר סעדון, כי לא היה בפועל בשטח, אלא ניהל את כל ההזמנות והעבודות מהמשרד, בטלפון; אלא, שלדבריו כל ההזמנות שבע"פ נעשו בשיחות ישירות בין הנתבע לבינו. לדבריו, הכחשת ביצוע העבודות הנוספות, לגביהן אין אישור חתום, היא בכוונת מכוון של הנתבע, אשר לא חתם על העבודות הללו, כדי להכין את הקרקע להכחשתן, אך במכתב שנשלח ע"י עורך-דינו לאחר מכן, לא הועלתה ההכחשה, אלא רק בתצהיר. בנוסף, נתן סעדון פרטים שונים אודות אופן החיוב. למרות שעדותו לקתה בחסר בכך שרבות מהעובדות נאמרו מתוך זכרונו, בלא תיעוד מסודר, ועל בסיס שיחות בעל פה, הרי שבאופן כללי עשתה רושם מהימן ועקבי.

8.הנתבע הסתבך בעדותו במספר סתירות. הבולטת שבהן היא גרסתו לעניין ניסור מעקה הבטון – הוא העבודה שבגינה נדרש הסכום העיקרי השנוי במחלוקת. לאחר שבתצהירו הכחיש את ביצוע העבודה, חזר על טענה זו גם בעדותו, אולם בהמשך העיד ההפך, אלא שכפר בחובה לשלם עבור העבודה, מחמת איכותה, והעובדה שהמעקה נוסר לגושים גדולים מכדי שבאפשרות הפועלים לפנותם. עוד נקלע לסתירה בכך שבתצהירו כפר בהזמנות שאינן נושאות את חתימתו, אולם בעדותו אישר כי היו סיכומים טלפוניים. ניתן לסכם את עדותו בכך, שהרושם שנוצר הוא של עדות מתחמקת, המנסה להתאים את עצמה לעובדות חדשות כפי שנתגלו אגב החקירה.