תא"מ 24901-05-15 בן מנחם נ' אבזוב

תביעה בגין נזקים לרכבה של התובעת.

1.התאונה התרחשה בכיכר חנה אבנור, בשכונת בבלי בתל אביב. וזה תיאור הככר, נכון למועד התאונה, יום 16.3.15: ממערב מובילים אליה שני נתיבים, מהם באו שני כלי הרכב המעורבים בתאונה. הנתיב הימני מתעקל בחדות לימין, בפניה של 180 מעלות (לעבר דרך נמיר), והוא מסומן כמיועד לפניה לימין בלבד, המובילה ליציאה הראשונה מן הככר. הנתיב השמאלי (ההופך להיות היחיד) מוליך לשתי היציאות הבאות: לרח' הזוהר, ולרח' הרב קוסובסקי, מעברו השני של הככר, קרי לאלו המבקשים להמשיך לכיוון מזרח.

2.התובעת – עו"ד שרה בן מנחם. ברכבה נהג בנה גיא ולצדו בתה ליהיא (עורכי דין במקצועם אף הם; אחיהם שלהם הוא בא כוחם, אגב, ומובן שלכל אלה אין השלכה על ניתוח מאורעות התיק). רכב התובעת הגיע לככר ממערב, בנתיב השמאלי, קרי זה המוביל לתוך הככר ומשם לאחת משתי היציאות לרח' הזוהר או הרב קוסובסקי, לטענת הנהג (כך גם בהודעת התובעת שהגיש) – במגמה להמשיך לעברה השני של הככר. רכב הנתבעת, אין חולק, הגיע אף הוא ממערב, אך בנתיב הימני.

3.לטענת עדי התובעת, כאשר היו בכיכר סטה לפתע רכב הנתבעת לנתיבם, באופן שלא יכלו לחמוק ממנו, ופגע ברכבם בכנף הימנית הקדמית ודלת ימין קדמית. לאחר התאונה ועל מנת שלא לחסום את הצומת המשיכו לתוך רח' הזוהר, עצרו את הרכב, ובשיחה עם הנתבעת הודתה היא כי לא ראתה את רכב התובעת כיוון שהייתה עסוקה בלהסתכל ב-GPS. מר בן מנחם אף צילם את הנתבעת בהיחבא, כאשר זו חזרה על דברים אלה, למשמע נזיפותיהם של מר בן מנחם ואחותו. טוענת הנתבעת: רכב התובעת סטה לנתיב רכב הנתבעת. מבטה ב-GPS לא השפיע על דבר. נשמעו צמד עדי התובעת מזה והנתבעת מזה, הוצגו תמונות הרכב, שרטוטים מפורטים שערכו ילדיה של התובעת, ותמונה של הככר מזמן התאונה. עתה באה עת הכרעה.

6.דין התביעה להתקבל. באופן הברור ביותר, לנתבעת אחריות מלאה לתאונה, וניסיונה לחמוק מכך אינו מעורר כל אמון ונטול כל היגיון. אבאר בקצרה.

7.הנתבעת, שהתקשתה להשיב לשאלות שנשאלה, ולא רק מחמת מגבלות שפה שטענה להן (ולא התרשמתי כי קיימות באופן מוחשי), מסרה גרסה בלתי עקבית בעליל. בהגנתה: רכב התובעת סטה לנתיבה. קרי, וכיוון שהיא הייתה בנתיב המסומן ליציאה ימינה הראשונה מן הכיכר, רכב התובעת שם פעמיו אף הוא לאותה יציאה. ברם בדיון טענה דווקא כי התכוונה להמשיך לרח' הזוהר, וכך גם רכב התובעת. נזכיר: הנתיב בכיכר המוביל ליציאה לרח' הזוהר הוא השמאלי, זה שהיה בו רכב התובעת. הנתיב שבו הייתה הנתבעת כלל אינו מוביל לאותה יציאה. קרי: ראשית, הנתבעת שינתה גרסתה באורח מהותי. שנית, היא שסטתה.

גרסתה של הנתבעת הובררה כנטולת כל אמינות אף כאשר בחרה לתאר את התאונה ככזו שבה רכב התובעת חלף על פניה "במהירות גבוהה" משמאל ושפשף את צדה השמאלי של רכבה. ברם כאמור בסרטון הווידאו, הנתבעת אישרה שכלל לא ראתה את רכב התובעת. כיצד אם כן ידעה באיזה מהירות הגיע – לכך לא היה לא כל הסבר, והיא הסתבכה קשות בתשובתה.

אם ניתן היה עוד יותר להעים מעוצמת גרסת הנתבעת, אירע הדבר כאשר נשאלה האם בזמן התאונה עשתה שימוש ב- GPS. הנתבעת ידעה שהוסרטה כי אומרת שהסתכלה במכשיר זה, ולכן ניסתה להיחלץ מן המיצר, ולטעון שהמכשיר היה מופעל עוד קודם לכן, אך בעת התאונה לא נזקקה לו שכן נסעה לחברתה (מה שמה והיכן גרה – לא נדע), שאף שהנתבעת היא תושבת לוד, את מקום התאונה היא מכירה היטב שכן היא נוסעת לחברתה מזה ארבע שנים. הקושי: זה אינו הסבר. היא הודתה, כאמור, כי הסתכלה בנווטן בעת התאונה, קרי היא נזקקה לו בעת התאונה, קרי אינה דוברת אמת.

8.יוער כי הנתבעת באמצעות בא כוחה העלו מגוון תמיהות באשר לגרסת עדי התובעת, והצעות מגוונות באשר לדרך הנכונה שניתן להשקיף בה על מקום התאונה. בכל אלה לא מצאתי כל ממש, גם לא מן הניסיון לראות במיקום הפגיעה בשני כלי הרכב (שממילא יהיה פיזיקלית זהה לפי כל אחת משתי הגרסאות) ככזה התומך בגרסת הנתבעת דווקא.