תא"מ 24705-02-15 יעקובי ואח' נ' עשור ואח'

1.לפני תביעה בסך 75,000 ₪ שעניינה תשלום פיצויים בגין הפרת חוזה שכירות.

2.התובע 2, מר יעקב יעקבי הוא בעלים של נכס ברחוב הס בתל אביב. התובע 1, מר נאור יעקבי (להלן: "נאור") הוא בנו של התובע 2 ומי שעמד בקשר בפועל עם הנתבעת 1 בכל הקשור לנכס הנידון . בתאריך 8.7.2007 נחתם בין התובע 2 לבין הנתבעת 1 הגב' אוריינה עשור (להלן: "אוריינה"), חוזה שכירות של הנכס למשך שנה. החוזה הוארך מספר פעמים והתאריך הסופי לתום החוזה נקבע ל- 14.7.2014 . הנתבעת הפעילה בנכס פעוטון במשך קרוב לשבע שנים, עובדה שהביאה לתלונות חוזרות ונשנות של השכנים בבניין. עקב תלונות השכנים, הודיע נאור לנתבעת במהלך חודש ינואר 2014 , כי חוזה השכירות לא יחודש פעם נוספת. הנתבעת חיפשה באופן מיידי נכס אחר באותו אזור, ולאחר שמצאה נכס מתאים, עזבה הנתבעת את הנכס ביום 8.2.2014 .

3.הצדדים חלוקים ביניהם בשאלות שלהלן:

• האם הייתה הסכמה בע"פ בין נאור לאוריינה ולפיה היא תוכל לעזוב את הנכס לפני תקופת השכירות אם לאו.

• מי אחראי לנזקים ופגמים שונים שנתגלו בנכס עם עזיבתה של אוריינה. האם פגמים אלו נגרמו עקב מצבו הכללי הירוד של הבניין ועקב חוסר תחזוקה של התובעים או שמא נגרמו בעקבות מחדליה של אוריינה.

• האם התרשלו התובעים בחובתם להקטין את הנזק או שמא פעלו כנדרש להשכיר את הדירה ללא הצלחה.

• האם שולמה שכירות לחודש ינואר 2010. בידי התובעים שיק בסך 6,350 ₪ שעקב טעות לא הופקד. אוריינה טוענת כי נתנה תמורתו תשלום במזומן ואילו התובעים טוענים כי לא התקבל תשלום כזה.

  4. לאחר שמיעת ההוכחות ולאחר בחינת הראיות והמסמכים שהוצגו בתיק, הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה בחלקה. להלן נימוקיי בתמצית.

  5.הנתבעים צירפו כנספחים לכתב התביעה הודעות טקסט שנשלחו בין הצדדים, ותמלול שיחה שנערכה בין הצדדים. כל הראיות הללו מלמדות כי אוריינה הייתה בעמדת התנצלות ולמעשה הודתה כי פעלה שלא על פי ההסכמה בין הצדדים, אלא שהדבר נעשה בלית ברירה. היא נדרשה לחפש נכס קרוב, מתאים לפעוטון, בתקופה קצרה סמוך לפתיחת שנה"ל. מאחר וחששה שלא תמצא בטווח זמנים מצומצם נכס כזה, היא נאלצה לחתום על חוזה שכירות בנכס אחר בהזדמנות הראשונה שנקרתה בפניה. היא התקשתה לשאת בתשלום שכירות של שתי דירות במקביל ועל כן עזבה את הנכס הנידון.

  למעשה היא אמרה את הדברים במפורש בעדותה:

  "את אומרת וחוזרת על זה לאורך כל התמליל, עמ' 8 שורה 25 והלאה: "סיכמתי איתם שאת מקבלת את כל אוגוסט שלא תיפגע לך הפרנסה...", ואת אומרת "לא יכולתי לחכות, ואם לא הייתי מוצאת באוגוסט? זו הפרנסה שלי". עמ' 12 שורה 7 והלאה.

  ת:זו באמת הפרנסה שלי. אז זה לא טבעי שהוא אומר לי שהשכנים אומרים שהם רוצים שאצא משם? זה לגיטימי שאילחץ.

  ש:התובע אומר לך בתמלול "למה לעשות לי את זה? זה הוגן?".

  ת:זה ברור שאילחץ ברגע שהוא אומר לי שהשכנים לא רוצים אותי פה ושיש איומים לתביעה ושאין לי את האופציה להוציא את הילדים לחצר. זו פרנסה שלי, אני חד-הורית וצריכה לפרנס את הבת שלי ולדאוג לעצמי. היה לי מזל, מצאתי מקום. אני לוקחת איתי קבוצת ילדים, ואני חייבת למצוא מקום באותה סביבה, כי זה ילדים מהסביבה.

  ש:הייתה לך הזדמנות.