תא"מ 24705-01-14 עלי טאהא נ' חבשי ואח'

המדובר בתביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 3.7.13.

טענות הצדדים

1.לטענת התובע בכתב התביעה, ביום התאונה חנה רכבו מסוג מונית מרצדס (להלן "המונית") בצידו הימני של כביש בנצרת מול בנק הפועלים והנתבע 1 (להלן "הנתבע") שנהג באוטובוס לא שמר מרחק מן הרכב ופגע במראת צד שמאל של הרכב וגרם לה לנזקים בסך 7,969 ₪ כולל מע"מ ועלות חוות דעת שמאי בסך 708 ₪ כולל מע"מ.

2.הנתבעים טוענים בכתב ההגנה מטעמם, כי נהג המונית הוא האשם בתאונה הנדונה שעה שהסיע את רכבו לאחור ואגב כך פגע עם המראה באוטובוס. עוד טענו הנתבעים כי הנתבע הבחין מיד לאחר המקרה כי במראת שמאל של המונית ישנו דבר המעיד על כך שנשברה טרם האירוע הנטען.

3.ביום 25.12.14 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו בפניי שני נהגי הרכבים המעורבים וכן עד ראיה מטעם התובע, כאשר שני עדים נוספים שהוזמנו על ידי התובע שוחררו על ידו בטרם העידו. בסוף הישיבה סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

4.התובע טען בסיכומיו כי הנתבע לא מסר גרסה מלאה ואמיתית והפנה לכך שאותו נתבע כלל לא ראה את התאונה. כמו כן הפנה להודאתו של נהג האוטובוס ביחס לאירוע התאונה ממנה עולה כי הוא מסיק מסקנה שלא פגע ברכבו של התובע ואין לגזור מכך כל ממצא ראייתי.

5.הנתבעים טוענים לעומת זאת כי הן נהג המונית והן העד מטעם התובע לא ראו את התאונה. עוד טענו כי אם היה מגע בין האוטובוס למונית, חייב היה להימצא על המראה השבורה צבע מן האוטובוס, והיעדרו של סימן כזה מעיד על היעדר מגע. כמו כן טענו כי המונית חנתה במקום אסור, כי מתמונות שצורפו על ידם ניתן לראות בבירור את הדבק שהדביק את המראה למקומה עובר לתאונה, ראיה לכך שהיתה שבורה עוד לפני כן. כמו כן הם טוענים כי לא הובאו כל קבלות על מנת להוכיח כי הנהג אכן קנה את הזכוכית של המראה כפי שטען כי עשה, כי בחוות הדעת אין את המספר הקטלוגי של המראה וכי אין להוסיף מע"מ לנזקים המופיעים בחוות דעת השמאי ועבור עלות חוות דעת השמאי עצמה משום שמדובר במונית מסחרית.

דיון

6.כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. מצאתי כי התובע עמד בנטל זה שכן בהתאם לתיאור נסיבות התרחשות התאונה על ידי הצדדים, גרסתו עדיפה על פני גרסת הנתבע ומתקבלת יותר על הדעת.