תא"מ 24677-06-14 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' משעלי ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 5,133 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.08.2013 בין כלי רכב מ"ר 72-924-59 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 96-945-12 (להלן: "רכב הנתבעים 2-1") וכלי רכב מ"ר 63-715-67 (להלן: "רכב הנתבעים 4-3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת".

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעיד נהג רכב התובעת. יצוין כי יתר הנהגים לא הובאו לעדות וב"כ הנתבעים ויתרו על עדותם והסכימו להסתפק בעדותו של נהג רכב התובעת.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד במהלך חקירתו בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

אני מקבל את גרסתו של נהג רכב התובעת במלואה. יחד עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מאחריות לקרות התאונה.

צודקים התובעת והנתבעים 2-1 כי נהג רכב הנתבעים 4-3 ניסה לבצע פניית פרסה בכביש מהיר ובמקום האסור לפנייה שמאלה דבר שהיווה הגורם הראשוני לתאונת השרשרת, ועליו לשאת בעיקר האחריות לקרות התאונה. עם זאת, היה על נהג רכב התובעת להבחין בו מאט את רכבו, שהרי נהג רכב התובעת הודה כי רכב הנתבעים 4-3 האט לכדי עצירה ונהג רכב התובעת הודה כי הוא הבחין בכך שהוא מתקרב לרכב הנתבעים 4-3 (עמ' 2, שורות 29-27 לפרוטוקול). הווה אומר כי נהג רכב התובעת לא היה צריך להגיע למצב של בלימת חירום אלא יכול היה וצריך היה להאט את רכבו ברגע שראה את רכב הנתבעים 4-3 מאט. אני סבור כי נהג רכב התובעת נסע במהירות אמנם נסע במהירות 90-80 קמ"ש אך מהירות זו לא תאמה את המצב בו רכב הנתבעים 4-3 שהיה מלפניו מאט.

גם נהג רכב הנתבעים 2-1 לא שמר מרחק מהרכב שמלפניו, והתנגש עם רכבו הן ברכב התובעת והן ברכב הנתבעים 4-3. נהג רכב הנתבעים 2-1 צריך היה לשמור מרחק ולנהוג במהירות ההולמת את מצב כלי הרכב שבנתיב שלפניו.