תא"מ 2463-12-13 רחמים נ' לוי ואח'

1.לפניי תביעה שטרית לביצוע שטר חוב, על סך של 50,000 ₪, שהוגש במסגרת תיק הוצאה לפועל. שטר החוב נמסר ע"י הנתבעים לתובע להבטחת התחייבויותיהם על פי הסכם שכירות במסגרתו שכרו הנתבעים בית פרטי בבעלות התובע (להלן: "הבית" ו/או "המושכר").

לאחר שניתנה רשות להתגונן, נדונה התביעה בהליך סדר דין מהיר.

2.על פי הסכם השכירות שנחתם ביום 29.3.09 הושכר הבית למשך 24 חודשים, החל מיום 20.7.09 ועד ליום 19.7.11 (להלן: "ההסכם"). ביום 30.6.11 נחתם הסכם להארכת השכירות בשנה נוספת ומועד פינוי המושכר נקבע ליום 24.7.12.

3.התובע הגיש את שטר החוב לביצוע בשל נזקים שהותירו הנתבעים במושכר ואיחור במסירת החזקה במושכר. התובע תמך תביעתו בחוות דעת מומחה, המהנדס מר מרדכי אדלר. המהנדס אדלר אמד בחוות דעתו את תיקון הנזקים במושכר בסך של 21,790 ₪ ופיקוח הנדסי לצורך ביצוע התיקונים בסך של 2,179 ₪. בסה"כ אמד המומחה את עלויות השיפוץ כולל מע"מ בסך של 28,043 ₪. עוד קבע המהנדס אדלר כי הזמן המשוער לביצוע התיקונים הינו כחודש ימים.

טוען התובע כי יש לחייב הנתבעים בתשלום מלוא סכום שטר החוב שכן נזקיו אף עולים על הסכום הנקוב בשטר. לצד הפיצוי הנתבע בגין תיקון נזקים כמפורט בחוות דעת המהנדס אדלר, יש לחייב הנתבעים אף בסך של 31,000 ₪, בגין פיצוי מוסכם בסך של 200$ ליום בגין 7 ימי איחור במסירת החזקה במושכר ו- 30 יום נוספים הנדרשים לביצוע התיקונים על פי חוו"ד המהנדס אדלר.

4.לטענת התובע, הנתבעים חתמו על הסכם השכירות לאחר שביקרו במושכר מספר פעמים על מנת לוודא כי הוא לשביעות רצונם. על פי ההסכם, הרי שהנתבעים מצאו את הבית במצב טוב ותקין והתחייבו להשיבו בסיום תקופת השכירות באותו המצב שנמסר להם. במעמד החתימה על הסכם השכירות נמסר שטר החוב כבטחון להבטחת התחייבויות הנתבעים על פי ההסכם, ובין היתר השבת המושכר במצב טוב ותקין.

טוען התובע כי על אף שהבית היה מוכן למסירת החזקה לנתבעים ביום 20.7.09, על פי הנקוב בהסכם, פנו הנתבעים רק ביום 23.7.09 לתובע לצורך קביעת פגישה ביניהם. ביום 24.7.09 נערך ונחתם פרוטוקול המסירה לרבות פירוט השיפוצים והעבודות אשר הנתבעים רשאים לבצע במושכר.

עוד טוען התובע כי למעט מספר תיקונים אשר הנתבעים פנו אליו לתקנם לאחר קבלת החזקה במושכר ואלה תוקנו על ידו, הרי שבמשך השנתיים בהם התגוררו הנתבעים במושכר לא פנו אליו הנתבעים בדרישה ו/או טענה כלשהי. הנתבעים אף ביקשו להאריך את הסכם השכירות לתקופה נוספת אך לטענתו סירב לכך מאחר וניהל מגעים לצורך מכירת הבית. בסופו של דבר הסכים התובע להארכת השכירות בשנה נוספת בתמורה לדמי שכירות בסך של 14,000 ₪ לחודש, דמי שכירות הגבוהים משמעותית מדמי השכירות על פי ההסכם. עוד טוען התובע כי הנתבעים אף היו מעוניינים ברכישת הבית וניהלו עמו משא ומתן לצורך רכישתו.

לטענתו, במשך שלוש שנות השכירות הנתבעים מעולם לא פנו אליו בדרישות ו/או תביעות בנוגע למצב המושכר.

במועד בו היה על הנתבעים לפנות את המושכר הערימו הנתבעים קשיים. רק ביום 29.7.09 תואם מועד מסירת החזקה. בפגישה שהתקיימה ביום 30.7.09 הבחין התובע כי נגרמו נזקים רבים למושכר וכי אף העבודות שבוצעו על ידי הנתבעים שמושכר בוצעו בצורה רשלנית ולא מקצועית. טוען התובע כי מעבר לנזקים למושכר נגרמו לו נזקים נוספים שכן לא היה באפשרותו להשכיר את המושכר במצבו וכי רק ביום 1.6.13 הושכר המושכר במצבו, למעט שני תיקונים שביצע התובע, אך במחיר נמוך משמעותית מזה המבוקש.

5.מנגד, טוענים הנתבעים כי התובע עושה בשטר החוב שימוש ציני וחסר תום לב. שטר החוב נועד על פי הוראות הסכם השכירות להבטיח כי המושכר יוחזר במצב טוב ותקין וכך פעלו הנתבעים. הראיה כי בחוזה השכירות שנחתם בין התובע לדייר שנכנס למושכר, לאחר עזיבת הנתבעים, צוין כי הבית נמסר במצב טוב ותקין על אף שהתובע לא תיקן, כטענתו, את הנזקים הנטענים.

טוענים הנתבעים כי על פי הסכם השכירות היה על התובע למסור להם החזקה במושכר ביום 20.7.09, כאשר עד למועד זה הוא התחייב להשלים את עבודות השיפוצים אשר בוצעו מטעמו במושכר, ולמסור אותו כשהוא נקי, מסויד (למעט תקרות) ובמצב תקין. מנגד, התחייבו הנתבעים בהסכם להחזיר את המושכר במצב בו הוא נמסר להם כשהוא צבוע בצבע הקיים ובמצב תקין ונקי. ביום 20.7.09 נערכו הנתבעים למעבר למושכר ואולם, התובע הודיע להם במפתיע כי שהבית עדיין לא מוכן למגורים מאחר ועבודת השיפוצים לא הושלמה ונדרשים עוד מספר ימים כדי להשלימה. בפועל התקבלה החזקה רק ביום 26.7.09 בערב ונערך פרוטוקול מסירה. המועד בפרוטוקול המסירה תוקן לבקשת התובע ליום 24.7.09.