תא"מ 24602-10-12 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' מסורי ואח'

בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות המבקשת לדיון. בשעתו, כעולה מפרוטוקול הדיון, ניתן פסק-הדין לאחר שנקבע, שהמבקשת הוזמנה כדין, זאת לאור משלוח ההזמנה לעוה"ד ראובן כהן, שהיה רשום בתיק בית המשפט כבא-כוחה.

יודגש, כפי שהערתי גם שם, שכתב ההגנה עצמו הוגש על ידי המבקשת בכוחות עצמה, אלא שקדמה לו בקשה להארכת מועד להגשתו, וזו הוגשה ע"י עוה"ד כהן, שאף הציג עצמו בכותרת הבקשה ובשוליה כב"כ המבקשת. לאותה בקשה גם צורף יפוי כוח.

בבקשה, טוענת המבקשת שעו"ד כהן לא ייצג אותה, אלא רק אימת את חתימת מנהלה על התצהיר התומך בכתב ההגנה. בחקירתו בדיון שהתקיים אתמול בפני, העיד מנהל המבקשת כי עו"ד כהן גם ניסח את כתב ההגנה, או לפחות השתתף בניסוחו (גם עיון בו מלמד כי הוא מנוסח ביד מקצועית), ומכאן כי המנהל לא דייק בתצהירו, עת צמצם את מעורבות עוה"ד כהן לאימות חתימה בלבד.

אני סבור, שלא נפל פגם במתן פסק-הדין: כוחו של עוה"ד כהן יופה לייצג את המבקשת, הוא נרשם כמייצג במערכת "נט המשפט", והגיש בקשה בשמה. יש לראותו כמי שייצגה, לפחות באותה עת. מאותו שלב, וכל עוד לא שוחרר מייצוג (או כל עוד לא הודיעה המבקשת על הפסקת הייצוג), משמשת כתובתו כתובת כשרה להמצאת כתבי בי-דין, לרבות ההזמנה לדיון.

עוה"ד כהן הודיע לבית המשפט, לאחר מתן פסק-הדין, כי לא העביר למבקשת את ההזמנה לדיון; יש להדגיש, כי גם לא הודיע לבית המשפט – לאחר שקיבל את ההזמנה – כי אינו מייצג את המבקשת, או כי אינו מתכוון להעביר לה את ההזמנה. כמו שציינתי בהחלטה קודמת, יש להצר על כך; לא כך מצופה שינהג עורך-דין, המשמש קצין בית המשפט.

מכל מקום, כעולה מהאמור, פסק-הדין ניתן כדין, ולפיכך נתון ביטולו לשיקול דעתו של בית המשפט. לטעמי, הפעלת שיקול דעת זה מובילה למסקנה שאין לבטל את פסק הדין.

ברגיל, משמשות טענות ההגנה המיועדות שיקול משמעותי בבחינת אפשרות ביטולו של פסק-הדין. מקובל בפסיקה, כי על המחדל הדיוני שבאי-ההתייצבות ניתן לכפר בפסיקת הוצאות, אם לגופם של דברים יש הצדקה לבירור התביעה.

במקרה דנן, בו עסקינן בתאונת דרכים פשוטה, בה היו מעורבים רכב המשיבה וקטנוע הנהוג בידי הנתבע מס' 1 בתיק, מר עידו מוסרי (אשר לא התגונן, ולא מסר גרסה עובדתית שונה לנסיבות התאונה), עשויות טענות ההגנה של המבקשת, בעלת הקטנוע, להישען על טיב הקשר בינה לבין הנהג, ונסיבות הנסיעה שבמהלכה ארעה התאונה. עם זאת, המבקשת הסתפקה, בכתב ההגנה, בהעלאת הטענה שאינה מכירה את עובדות המקרה, תוך התעלמות מהקשר שבינה לבין הנהג או נסיבות הנסיעה. בדיון שהתקיים בפני אישר המנהל, כי הנהג היה עובד המבקשת, אולם לא מסר כל גרסה נוספת באשר לטבעה של הנסיעה המדוברת, ומכאן כי על פי סעיף 13(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הנחת המוצא היא כי המבקשת אחראית לנזקים שגרם הנהג, בהיותה מעבידתו.

אמור מעתה, שעל פני הדברים אין בפי המבקשת טענות הגנה כלשהן שבכוחן להביא להדיפת התביעה.