תא"מ 24592-11-13 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' יונס

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

תחילתו של תיק זה בתביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת כנגד הנתבע לתשלום אגרת טלוויזיה לפי סעיף 28א(א) לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") לתקופה שבין השנים 2008-2012.

הנתבע הגיש התנגדותו ולאור הסכמת התובעת ניתנה לו הרשות להתגונן כנגד התביעה. התביעה הועברה לדיון בהליך של סדר דין מהיר והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

על פי רישומי התובעת, מחזיק הנתבע מקלט טלוויזיה מסוג LG החל מיום 1.7.08, זאת בהתאם לדיווח שניתן על ידו במהלך ביקור מיום 5.7.12, על אף שהוא סירב לשתף פעולה ולהכניס את הסוקר לביתו. על פי גרסת התובעת, ביום 12.5.13 הגיע הנתבע למשרדי הגבייה של התובעת וביקש לברר את חובו, אך כשניתנו לו פרטים אודות החוב התחיל להתכחש לו וטען כי הוא מתגורר בבית הוריו. לדברי התובעת, על מנת לאמת את טענותיו הוצא באופן חריג ביקור בית נוסף ביום 24.6.14, במהלכו נכח הנתבע, ובאותו מעמד לא נמצאו ממצאים כלשהם המעידים על כך שהנתבע מתגורר בבית הוריו. זאת ועוד, נטען כי דרישת הסוקרים לערוך ביקור בקומה השנייה נחסמה על ידי הנתבע.

לטענת הנתבע, דין דרישת החוב בגין תשלום אגרת טלוויזיה להידחות שכן דרישה זו בלתי חוקית ואינה מבוססת, שכן לא היה ברשותו מקלט טלוויזיה בתקופה הרלוונטית.

על פי גרסת הנתבע, כפי שעולה מתצהיר העדות הראשית, מעולם לא נעשה ביקור בביתו ולא התקבל כל מידע ו/או דרישה לביקור בביתו, על כן מכחיש הנתבע את טענת התובעת לפיה הוא נכח במעמד הביקור וסירב לשתף פעולה. לדברי הנתבע, נודע לו מקיומו של החוב רק כאשר ביקש למכור את הרכב שלו והתברר לו כי הוא מעוקל לטובת רשות השידור. הנתבע טוען עוד, כי הוא גר בבית הוריו שבכפר ריינה והוא אינו מחזיק בנכס כלשהו, כאשר סירובו להכניס את הפקח שהגיע לבית הוריו ביום 24.6.14 וביקש לראות את הקומה השנייה, נבע מהטעם שקומה זו בבעלות של אחיו.

דיון:

ביום 8.12.15 התקיים לפניי דיון ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם ועיינתי בכתבי הטענות וכלל המסמכים שצורפו, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה כי הנתבע החזיק מקלט טלוויזיה בתקופה הרלוונטית.

כידוע, חיוב בתשלום אגרה הוא מכוח הוראות חוק רשות השידור, וכך קובע סעיף 28א(א): "המחזיק במקלט טלביזיה ישלם לרשות אגרה שנתית". סעיף 29א(א) לחוק קובע: "סוחר, שמכר או השכיר מכשיר טלביזיה, ישלח הודעה על כך לרשות השידור...". סעיף 29ב(א) קובע: "מי שאינו סוחר, והגיע להחזקתו מקלט טלביזיה הטעון תשלום אגרה, ימסור הודעה על כך לרשות השידור".

בענייננו, כאשר מעיינים בנספח א' לתצהיר שהוגש מטעם התובעת מגלים, כי אין כל אזכור לרכישה של מקלט על ידי הנתבע אלא אזכור ל"סורק בשטח" שלכאורה גילה מקלט אצל הנתבע. דו"ח סוחרים אשר נשלח בדרך כלל לרשות השידור על ידי הסוחר שמכר את הטלוויזיה לאזרח, לא הוגש במקרה זה כראיה מטעם התובעת. כל שהגישה התובעת, מעבר לטופס "נתוני המקלט" כאמור, הוא טופס שכותרתו "דו"ח הערות לאזרח" ממנה עולה לכאורה שנערכו הביקורים בבית הנתבע, אך לטעמי לא ניתן לקבוע כי מדובר ב"רשומה מוסדית" כהגדרתה בפקודת הראיות ושניתן להגישה שלא בידי עורכה, ולא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים שבסעיף 36 לפקודה לעניין קבילותה.