סמנייה ואח' נ' טיראן ואח'

1.בפני בקשת התובע לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק דנן ביום 19.2.2017. במסגרת פסק הדין נדחתה תביעתו של התובע. מנגד, התקבלה התביעה שכנגד, באופן חלקי, והתובע (הנתבע שכנגד) חוייב לשלם לנתבע (התובע שכנגד) סך של 2,991 ₪ וכן, הוצאות משפט - אגרה בסך של 500 ₪ ושכ"ט בסך של 2,500 ₪.

2.ביום 21.2.2017 הגיש התובע בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בטענה לפיה הוא עומד להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וכי פנה ללשכה לסיוע משפטי לצורך הסדרת הייצוג. נטען, כי ביצוע פסק הדין עלול להכביד על התובע, שמצבו הכלכלי לא טוב. עוד נטען, כי התובע מאמין שסיכויי הערעור שלו טובים ולכן, יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבע, אשר התנגד לעיכוב ביצועו של פסק הדין. הוא טען, כי הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, הנעשה רק במקרים חריגים. נטען, כי הנתבע לא העלה נימוק המצדיק עיכובו של פסק הדין.

התובע לא הגיש תשובה לתגובה, אף שניתנה לו הזכות לעשות כן.

3.הלכה היא, כי עצם הגשת ערעור אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצועו של פסק הדין עליו מערערים, שכן זוכה על פי פסק דין, זכאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה (ראה בש"א 4403/94 ויצמן ואח' נגד מסודי דאודי (14.8.1994)). על המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור. בנוסף, הלכה היא שבמקום שמדובר בחיוב כספי על המבקש את עיכוב הביצוע לשכנע שאם לא יינתן הצו יהיה זה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעור (ראה ע"א 8777/07 עזבון המנוח דורון רווה נגד אלעד רווה (29.4.2008) וע"א 7057/06 חצרי א.ב. אשדוד בע"מ נגד החברה הלאומית של חברי מועדון כפרי אשדוד בע"מ (22.11.2006)).

בכל הנוגע לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין, להבדיל מערכאת הערעור, הרי שבעת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע, היא מתמקדת ברכיב השני של הנזק האפשרי ומאזן הנוחות ועליה לנקוט באיפוק ובריסון עצמי בהערכת סיכויי הערעור.

ככלל, נטיית בתי המשפט שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו חיוב כספי, מאחר ולרב אין מדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, אלא במקרים חריגים (ראה ע"א 1564/06 בן זאב ואח' נגד בן עמי (20.7.2006)). אחד החריגים נוגע למצב שבו הסכום בו חוייב בעל הדין בפסק הדין הוא סכום נכבד, אשר עלול לפגוע במצבו הכלכלי באופן אנוש, ואשר יגרום לו לנזק כה כבד, עד שאף אם יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב עוד את המצב לקדמותו (ע"א 6146/00 עיריית ת"א נגד בצלאל (19.11.2000)).

4. בענייננו, התובע כלל לא התייחס בבקשתו לסיכויי הערעור. הוא לא פרט מהן הנקודות עליהן בכוונתו לערער והסתפק באמירה לקונית, לפיה הוא מאמין כי סיכויי הערעור טובים, מבלי לפרשה. מבלי להכנס לעובי הקורה ובזהירות הראויה, נראה כי סיכויי הערעור אינם מבטיחים.

בנוסף, מדובר בחיוב כספי גרידא, לא גבוה, בו חוייב התובע. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו, בדמות גביית כספים מהנתבע, במדה וישונה פסק הדין לאחר ביצוע התשלום. התובע אף לא צרף לבקשתו תצהיר בעניין זה, שיבהיר גם את מצבו הכלכלי וכיצד תשלום החוב עלול לפגוע בו או לגרום לו לנזק בלתי הפיך. התובע לא עמד, אפוא, בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.