שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' להב ואח'

1.בפניי תביעת התובעת בהליך של סדר דין מהיר, על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידה, בשל פגיעה נטענת של רכב הנתבעים, בו נהג במועד התאונה הנתבע 1.

2.לטענת נהגת התובעת, הגב' אלכס סגל, עת נסעה מכביש החוף לכיוון פארק התעשייה יקום בנתיב הנסיעה הממשיך ישר, חצה לפתע רכב הנתבעים את נתיב נסיעתה. לטענתה, אף שניסתה לבלום את רכבה לא הצליחה למנוע את התאונה.

 מנגד טען הנתבע 1 כי עת שפנה שמאלה, לא ראה את רכב התובעת מתקרב לצומת וכי ככל הנראה נהגת התובעת הגיעה במהירות גבוהה ופגעה ברכבו.

3. בפניי העידו נהגת התובעת, הגב' אלכס סגל והנתבע 1.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4. לאחר ששמעתי העדויות והובאו בפניי הנתונים השונים אני מוצא לקבל את התביעה. אבהיר המסקנה.

אין למעשה מחלוקת שהנתבע 1 הוא מי שחצה תוך פנייה שמאלה את נתיב הנסיעה של נהגת התובעת – הוא נתיב נסיעה ישר. מכאן שהנתבע 1 הוא מי שלא נתן זכות קדימה לרכב התובעת הנוסע ישר בנתיב נסיעתו ומכאן אחריותו לקרות התאונה.

הנתבע 1 אף הודה שלא ראה את רכב התובעת עת חצה את הצומת ולמעשה חצה את נתיב נסיעתה של נהגת התובעת (עמ' 5, ש' 17; עמ' 6, ש' 5; עמ' 6, ש' 10).

5.זאת ועוד, עיון בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים מעלה כי לא פורטה בו כל גירסה עובדתית לאופן קרות התאונה בניגוד לתקנה 71 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. יתרה מזאת בכתב ההגנה נרשם שהנתבעים מכירים באחריותם לקרות התאונה. בנסיבות אלה גירסתו של הנתבע 1 היא למעשה שינוי חזית שלא ניתן לאשרו.

6.למעלה מן הצורך, יש להתייחס גם לגירסתו של הנתבע 1. בהתאם לאותה גירסה שדה הראייה שלו בעת פנייתו שמאלה הוא כ- 50 מ'. הנתבע היה צריך איפוא להספיק לראות את נהגת התובעת קודם שהחליט לפנות שמאלה. בנסיבות אלה לא מן הנמנע לקבל דווקא גירסתה של נהגת התובעת כסבירה יותר בנסיבות העניין ולפיה אוטובוס שעמד לשמאלה צמצם את שדה הראייה של הנתבע 1, אשר חצה את הצומת מבלי יכולת לראות את רכב התובעת מתקרב.

מכל האמור אני מוצא אחריות של הנתבע 1 לקרות התאונה.

7.לאור אופי הנזק בשני כלי הרכב, אשר יש בו להעיד על עוצמת הפגיעה ובהעדר חוות דעת סותרת למסקנה זו, אני מוצא שנהגת התובעת נסעה במהירות גבוהה באותו קטע דרך. מהירות נסיעה נמוכה יותר היתה יכולה לאפשר בלימה של הרכב או לכל הפחות לצמצם את מידת הפגיעה והיקף הנזק. מכאן מצאתי להטיל על התובעת אשם תורם – שאינו מהווה אחריות לנזקי רכב הנתבעים – בשיעור של 20%.

התוצאה:

8.מכל האמור אני מורה על קבלת התביעה בניכוי אשם תורם של 20%.

הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת סכום התביעה בניכוי אשם תורם (22,234 ₪) בצירוף הצמדה מיום הנזק, אגרת בית משפט, שכר העדה (550 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 3,902 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.