תא"מ 24507-05-15

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26.07.2015 כנגד המבקש בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי את המבקש והמשיבה 3, נתבעת נוספת בתביעה, לשלם למשיבים 1 ו - 2, יחד ולחוד, סך של 6,856₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעה שהגישו המשיבים 1 ו – 2 (להלן "המשיבים") כנגד המבקש והמשיבה 3 לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכב המבוטח על ידי המשיבה 1 בעטיה של תאונה מיום 01.03.2014 (להלן: "התאונה"). לאחר שלא הוגש כתב הגנה במועד, ולבקשת המשיבים, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותר המבקש, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקש טוען כי הוא הגיש את כתב ההגנה בתאריך 10.07.2015 , אולם ככל הנראה עקב בעיות בדואר כתב ההגנה הגיע באיחור. המבקש טוען בנוסף, כי הוא חיי מקצבת זקנה והוא "בסך הכל האבא של הנהגת" וכי, לא ידועות לו נסיבות התאונה.

המשיבים מתנגדים לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתם, המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר ולא העלה טענה שיש בה להצדיק את ביטול פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).