תא"מ 24448-09-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' שוקרי ואח'

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1.אוטובוס פגע ברכב פרטי שעמד במפרץ של תחנת אוטובוסים. אין חולק כי נהג האוטובוס נושא באחריות לפגיעה, והשאלה העומדת להכרעה כאן היא, מה מידת האחריות התורמת שיש להטיל על נהג הפרטית, אם בכלל, בשל עמידתו בסמוך לתחנת אוטובוסים.

2.הנתבעת 2 (להלן: אגד) פיצתה את התובעת לאחר ניכוי 30% מהנזק, שכן לגישת אגד, שיעור זה מבטא את מידת אחריותו התורמת של נהג רכב התובעת (להלן: הנהג).

3.על פי עדותו של הנהג, הוא עמד בתחילת מפרץ אוטובוסים אך לא מול התחנה עצמה, ואוטובוס שנסע בסמוך אליו לפני כניסה לתחנה, בעודו ריק, פגע במראה השמאלית של רכבו. בטופס ההודעה שמסר הנהג לתובעת, נרשם באופן לקוני בלבד כי עמד בכביש ונפגע מאוטובוס שחלף לידו, והנהג הסביר כי לטעמו הדיווח נועד למעביד, ועל כן לא מצא לנכון להרחיב ולפרט את מקום עמידתו המדויק בתוך מפרץ של תחנת אוטובוסים, את מספר הבית הסמוך, ופרטים אחרים המתארים את נסיבות המקרה.

4.הנתבע 1, נהג האוטובוס (להלן: הנתבע), לא הגיע לדיון ובהסכמת הצדדים הוגש טופס הודעתו כתחליף לעדותו המבטא את גרסת הנתבעים לאירוע. על פי הודעת הנתבע, הגיע לתחנה כדי להוריד ולקלוט נוסעים, עמד במקביל לרכב התובעת שעמד בתחנה, ותוך כדי תחילת נסיעתו לצורך יציאה מהתחנה הבחין שפגע עם הדופן האחורי של האוטובוס במראת הרכב. הנתבע אישר כי הנהג ישב ברכב בעת שהרכב עמד בתחנה.

דיון והכרעה

5.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני סבורה כי אין להטיל על הנהג אחריות תורמת כלשהי לאירוע התאונה, ואבאר.

6.ככל שרכב התובעת עמד בתחום תחנת אוטובוס, מהווה עמידה זו הפרה של הוראות תקנה 72(א) לתקנות התעבורה, הקובעת כי

לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: ...

(12)בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור - בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים עשר מטר או יותר;

7.עם זאת, לא נשללה הטענה כי הנהג עצר את רכבו בתחילת המפרץ, ולעניין זה אני מקבלת את ההסבר לפיו סבר הנהג שאין צורך לפרט את נסיבות התאונה, כאשר הוא מסר את המידע כדיווח למעביד בלבד, ולא לצורך התדיינות משפטית. הגרסה המלאה נמסרה באופן שוטף וללא היסוס בחקירתו הנגדית ולבקשת בית המשפט, כי יספר מה אירע בתאונה בגינה הוגשה התביעה, ללא כל שאלה בחקירה ראשית של ב"כ התובעת.

8.לא הוכח כי היה סימון על גבי הכביש במקום עצירתו של הנהג, סימון שהוא תנאי לאיסור עמידת הרכב במקום, או כי רכב עמד בתחום עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוס", המהווה חלופה נוספת לאיסור זה של העמדת הרכב. הנהג ציין בעדותו שעמד בתחילת המפרץ, ואינו זוכר מה היה צבע המדרכה במקום, ובהחלט אפשר כי מקום עצירת הנהג אינה נכללת בתחום התחנה בה אסורה עמידת רכב. אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי הנהג הודה שחנה במקום אסור, שכן כל שמסר הוא, שעצר בתחילת מפרץ אוטובוס.

9.די בעדות הנהג, שלא נסתרה, בצירוף להודעת הנתבע – התומכת כמעט באופן מלא בגרסת התובעת - כדי להביא להרמת הנטל המוטל על התובעת להוכיח את פגיעת האוטובוס ברכב העומד. טענת אגד כי הרכב חנה בקרבה לתמרור התחנה או במקום בו המדרכה צבועה לא הוכחה, ועובדות אלה גם לא פורטו באופן מפורש וחד משמעי בהודעת הנתבע, ממנה לא ניתן לקבוע איפה בתוך המפרץ עמד הרכב, באיזה מרחק מהתמרור או מה היה צבע המדרכה במקום. התמונה שהגישה אגד, שצולמה על ידי הנתבע, אינה מראה מדרכה צבועה או את תמרור התחנה.

לעניין זה קבע בית המשפט העליון ברע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן [23.02.2012]:

"הודאת הנתבע בעובדות מסוימות מצמצמת את המחלוקת ועשויה להקל על הראיות שעל התובע להציג, ואף עשויה להעביר אל הנתבע את נטל הבאת הראיות."

הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, להוכיח את גרסתם באשר לעצירת רכב התובעת במקום אסור, ועל כן אני דוחה את הטענה לקיומו של אשם תורם מצד הנהג.

10.באשר לסכום הפיצוי, התובע הוכיח סכום נזק בסך 1,846 ₪ (עלות תיקון הנזק, ירידת ערך ושכ"ט שמאי. התובעת קיבלה פיצוי חלקי של 1,292 ₪.

יתרת סכום התביעה נדחית, מחוסר הוכחה.

סוף דבר