תא"מ 2444-07-14 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 12,304 ₪, ותביעה שכנגד כספית על סך 4,246 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.02.2014, בין כלי רכב, מ"ר 87-795-60 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 87-140-73 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 30%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעת, לעניין מועד פתיחת דלת רכב הנתבעים, אשר מתיישבת עם מוקדי הנזק ועם היגיון קרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה בלתי קוהרנטית ושאינה מתיישבת עם מוקדי הנזק.

5.2.מוקדי הנזק ברכבי הצדדים – ברכב התובעת לכל אורך דופן ימין החל מהפינה הקדמית ימינית וברכב הנתבעת בקנט דלת שמאל אחורית כאשר בחיבור הדלת יש עיקום דבר המצביע על לחץ שהופעל על הדלת – מלמדים על נקלה כי דלת רכב הנתבעת כבר הייתה פתוחה טרם הפגיעה. משמעות הדבר כי איני מקבל את גרסת נהג רכב התובעת לפיה דלת רכב הנתבעת נפתחה בעוד רכבו חולף.

משכך, אני סבור כי נהג רכב התובעת לא נתן דעתו לדלת הפתוחה של רכב הנתבעת ולא נזהר מפניה וברשלנותו פגע בה.