ש.י. שיש וגרניט ישראל (יוניברסל) (1995) בע"מ נ' סומך

בפני תביעה שטרית בגין שיק על סך 55,631 ₪ שזמן פירעונו 14.8.13.

תובענה זו נפתחה בבקשה לביצוע שטר בתיק 16-16949-13-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ") ובעקבות התנגדות שהגיש הנתבע והתקבלה, בה מועלות טענות שעיקרן התיישנות התביעה, זיוף פרטי השטר, והיעדר חוב כלפי התובעת, נפתח הליך זה.

יוער כי טענת ההתיישנות במקרה זה לא היתה כזו היכולה להתברר כטענה מקדמית מאחר שהיה צורך לבררה באמצעות ראיות ועל כן נדונה במסגרת התיק העיקרי.

נוכח טענת הזיוף מונה מומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת חתימתו של הנתבע על גבי השטר, אשר קבע בחוות דעתו, בסבירות של 70%-85%, כי החתימה על גבי השטר נחתמה על ידי הנתבע.

נביא להלן את עיקרי גרסאות וטענות הצדדים.

גרסת התובעת ועיקרי טענותיה

לטענת התובעת, הזמין ממנה הנתבע, בעליו של מפעל שיש בזמנים הרלוונטיים, לוחות שיש ואבן קיסר החל משנת 2000.

במהלך תקופת פעילותו כעצמאי, נקלע הנתבע לחובות כספיים והתקשה לעמוד בתשלום חובותיו לתובעת עבור הסחורה שהזמין ממנה.

לאור יחסי הקרבה המעין משפחתיים בין מנהל התובעת לנתבע נאותה התובעת, לטענתה, לבוא לקראתו ולהקל עליו בביצוע תשלומים על חשבון חובו אליה.

התובעת טוענת כי הוסכם שהנתבע ימסור למנהלה סדרת שיקים חתומים, כשהסכום ומועד הפרעון יוותרו פתוחים לצורך מילויים ע"י התובעת, והשיקים יופקדו כאשר יהיה בידי הנתבע לעמוד בתשלום.

לטענת התובעת, כאשר קיבלה את אישורו של הנתבע למלא את השיקים והחלה להציג אותם לפרעון חוללו השיקים והוחזרו אליה בהיעדר כיסוי.

התובעת מוסיפה כי בנסיבות אלו ולצורך הקטנת נזקיה נקטה בשנת 2005 בהליכי הוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ מס' 16-16896-05-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ הקודם").

לטענת התובעת, רק בשנת 2006 החל הנתבע לשלם תשלומים על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ הקודם כאשר במקביל פנה אל מנהלה בבקשה שלא להפקיד שיקים נוספים בגין יתרת חובו, עקב קשייו הכלכליים.

לאחר פרק זמן בו "נעלם" הנתבע, הפקידה התובעת בינואר 2008 שיק בסך 1,800 ₪, כפי שהוסכם לטענתה בין הצדדים, אולם גם שיק זה חולל וחזר, הפעם עקב סגירת חשבונו של הנתבע.

התובעת טוענת כי בסמוך לאחר מכן קיבלה את הבטחתו של הנתבע לשלם לה את יתרת החוב מתוך כספים שהוא אמור לקבל במסגרת תביעה נזיקית אשר הוגשה על ידו עקב מחלת ריאות בה לקה, אלא שהזמן חלף והתביעה הנזיקית אחרה להתברר.

עוד טוענת התובעת כי משקרב מועד ההתיישנות והחוב לא נפרע מילאה, בעצת עורך דינה, את הסכום של 55,631 ₪ כסכום השיק, בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות שניהלה, והגישה את השטר לפרעון.

לטענת מנהלה של התובעת, הפרטים על גבי השיק מולאו על ידו, פרט לחתימה שנחתמה על ידי הנתבע במשרדו ובנוכחותו (עמ' 26 לפרוטוקול שורה 25 ועמ' 28 שורה 14).