תא"מ 24392-06-13 בול פתרונות אשראי בע"מ נ' חסידה

זוהי תביעה כספית בסך 39,296 ₪, שעניינה שיק ע"ס 38,050 ₪ המשוך עלחשבונה של הנתבעת, ואשר חולל על ידי הבנק הנמשך.

התובעת הגישה את השיק לביצוע בהוצאה לפועל, תוך שהיא מציינת בבקשת הביצוע (שלימים הפכה להיות כתב תביעה), שהיא אוחזת בשיק בחתימת יד הנתבעת. הנתבעת הגישה התנגדות, ובה כפרה בחתימתה על השיק, תוך שהיא מעלה השערה, שאדם אותו הכירה בשם "סמי", ואשר סברה ששמו הוא מרואן אשרף, הוא שזייף את חתימתה על השיק, לאחר שנטלו ללא רשותה מביתה, שם ביקר פעמים רבות במסגרת עבודתו עם בעלה.

רשות להתגונן ניתנה, והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובעת הסתפקה בתצהירו של בעליה, מר ריאן מוהנד, אשר העיד כי קיבל את השיק מאחד אוסאמה שריף, הטוען כי השיק נמסר לו על ידי בעלה של הנתבעת, בנוכחות הנתבעת. התובעת ביקשה אף להגיש תצהיר של אותו אוסאמה שריף, אולם בהחלטה מיום 6.7.2015 (שבאה בעקבות סדרת החלטות באותו עניין), הוריתי שתצהירו לא יוגש לתיק, ושעדותו לא תישמע. הנתבעת אף היא הסתפקה בעדותה-שלה, ולא טרחה להביא עדים נוספים.

שני העדים נחקרו בישיבת ההוכחות, והצדדים סיכמו טענותיהם.

דין התביעה להידחות, ולמען הפיס דעת התובעת אעיר, במאמר מוסגר, שדינה היה להידחות גם אילו היה מתקבל תצהירו של אוסאמה שריף, כפי שהוגש שלא כדין לתיק, ואפילו לא היה זה נחקר בחקירה נגדית, שכן אין באותה תצהיר כדי להושיע את התובעת.

כזכור, עילת התביעה היא אחיזה בשיק החתום על ידי הנתבעת. הנתבעת לא נתבעה בעילת חתימה בהרשאה (כך היה, אילו סברה התובעת, למשל, שבעלה של הנתבעת חתם על השיק ברשותה), או במתן אישור למפרע לחתימה שאינה שלה – אלא בהיות השיק חתום על ידה. זוהי גדר המחלוקת, ואת עילת התביעה היה על התובעת להוכיח, והיא כשלה בכך.

נזכיר מושכלות ראשונים, כי הנטל להוכיח חתימה מוכחשת הוא על המבקש להסתמך עליה – ובמקרה דנן, על התובעת. התובעת בחרה שלא למסור את השיק לבדיקת מומחה מטעמה, ואף לא העידה מאן דהוא הטוען שראה את הנתבעת חותמת על השיק. העד היחיד מטעמה אינו מכיר את הנתבעת, ואילו העד הנוסף שביקשה להעיד, מר שריף, אף הוא אינו טוען כי ראה את הנתבעת חותמת על השיק. יוער, בהקשר זה, כי שמו של העד הנוסף, אוסאמה שריף, מתיישב טוב יותר עם הכינוי "סמי" בו נקבה הנתבעת, ומתקבל על הדעת כי דווקא זהו האיש לו ייחסה את זיוף חתימתה, ולא אדם אחר בשם "מרואן אשרף", שם אותו שיערה, על יסוד זכרונו של בעלה.

מכל מקום – לא הובאה ראיה כלשהי שבכוחה להעביר אל כתפי הנתבעת את הנטל להוכיח כי החתימה אינה חתימתה, ומשכך, אין מנוס אלא לקבוע, שהתובעת כשלה בהרמת נטל השכנוע המוטל עליה, ודין תביעתה להידחות.

אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 4,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.