תא"מ 24172-04-12 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ש. שלמה רכב בע"מ

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב תובעת 2 (להלן: "התובעת") שהיה מבוטח על ידי תובעת 1 ביום 10.08.11 כתוצאה מפגיעת רכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

לא הייתה מחלוקת כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור. טענת הנתבעת הייתה כי היא נהדפה על ידי רכב בבעלות צד ג' והאחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב צד ג'. בנסיבות אלו הוגשה הודעת צד ג' ואולם צד ג' לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון חרף הזמנתה כדין.

בדיון העידו התובעת והנהג ברכב הנתבעת.

התובעת העידה כי הרכב שנסע לפניה עצר בפתאומיות, היא הספיקה לבלום, ואז רכב הנתבעת פגע בה בחוזקה. בחלוף זמן קצר היא הרגישה חבטה קלה יותר, וכשיצאה מהרכב הבחינה בשני כלי הרכב שעמדו מאחוריה.

הנהג ברכב הנתבעת העיד כי רכב התובעת נעצר מלפניו והוא הספיק לבלום את הרכב כמעט לחלוטין, אך באותו רגע הוא נהדף על ידי רכב מאחור אל עבר רכב התובעת. לדבריו, לוּ לא היה נהדף הוא היה מספיק לבלום לחלוטין ולא היה פוגע ברכב התובעת.

לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התובעות לא הרימו את הנטל להוכיח את תביעתן.

לא זו בלבד שאיני מוצא סיבה להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעת, אלא שנזקי רכב הנתבעת תומכים בגרסתה, שכן לרכב הנתבעת נגרם נזק משמעותי הרבה יותר בחלקו האחורי מאשר הנזק בחזית הקדמי שהינו נזק קל ביותר. אכן אין מדובר בראייה מוחלטת, שכן קיימים מקרים לא מעטים בהם תוצאות פגיעה קלה מאחור הגורמת להדיפה הינן פגיעה משמעותית יותר דווקא בחזית הקדמית, הדבר תלוי במנח כלי הרכב, בסוג כלי הרכב, בזווית הפגיעה וכיוצ"ב. ואולם, במקרה זה, נוכח שתי הגרסאות, יש בנזקים האמורים כדי לסייע לגרסת הנתבעת ולוּ בהדיפת התביעה כנגדה.

זאת ועוד. כפי שהתברר, התובעות ידעו על דבר קיומו של הנהג ברכב צד ג', שכן התובעת נטלה ממנו את פרטיו לאחר התאונה ודיווחה על כך לתובעת 1. בנסיבות אלו, התובעת יכולה הייתה להצטייד עם עדותו של הנהג ברכב צד ג', ומשלא עשתה כן, יש לזקוף עניין זה לחובתה.

בשים לב לאמור, התביעה נדחית ואולם משנסיבותיה לא התבררו לאשורן, איני עושה צו להוצאות.