תא"מ 24128-05 דומיקאר בע"מ ואח' נ' שטויבר ואח'

מבוא

1. פסק דין משלים זה עוסק בסוגיית הוצאות המשפט להן טוענים הנתבעים וצדי ג', לנוכח דחיית התביעה בתיק זה על ידי ביום 6.7.15.

2. עתה נותר לדון בסוגיית ההוצאות לשמה סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

3. ברקע אציין כי תיק זה אשר נפתח בהגשת התביעה לפני למעלה מ-10 שנים, ביום 12.4.05, חבק שני דיונים בנוכחות באי כח הצדדים: האחד ביום 4.7.13 במסגרתו קיבל בית המשפט את בקשת התובעת לקבוע דיון הוכחות נוסף כיוון שעד נוסף מטעמה לא התייצב לדיון, והשני דיון הוכחות מיום 16.7.15 במסגרתו העידו ארוכות עדי הצדדים, נחקרו על עדותם, בתומו ויתרו הצדדים על סיכומיהם ולאחריו ניתן פסד הדין אשר דחה את התביעה. התיק גם חבק מספר בקשות, מרביתן פרוצדורליות ולא מורכבות כדוגמת בקשה לדחיית דיון, בקשה בהסכמה למתן הודעה לצד שלישי, בקשה מוסכמת לביטול פסק דין כנגד הצד השלישי ועוד ואולם למעשה, פרט לעצם הגשת כתבי הטענות (למעט הנתבע 1 שלא הגיש כתב ההגנה וטען כי נסמך בהגנתו על הגנת צד ג' 1 וייצוגו אותו על ידו), עיקר מלאכת העבודה בתיק, נעוצה בדיון ההוכחות בו עמלו באי כח הצדדים בעיקר על חקירתם הנגדית של העדים, פרט כמובן להגשת סיכומים בסוגיית ההוצאות לשמה התכנסנו כאן. ריכוז קורות מהלכי התיק כבראש ובראשונה הינו מהלך פותח והכרחי לשלב טיעוני הצדדים בסוגיה זו ועל כן אביאם בקצרה:

4. מתוך סיכומיה, טוענת התובעת כי אין מקום לפסוק לנתבע 1 הוצאות, מאחר והוא לא הגיש כתב הגנה ועל כן ובין היתר הוא לא שכר את שירותיו של עו"ד לטיפול בתביעה נגדו. לטענת התובעת, הנתבע 1 התייצב בבית המשפט לשם מתן עדות בלבד, ועל כך נפסק לו שכרו ויש להסתפק בכך.

5. ביחס לנתבע 2, טוענת התובעת, כי מאחר והנתבע 2 הוא בעליו של הרכב, ראוי היה שהוא יהיה הנתבע בתיק, וזאת על אף טענת העדר היריבות שהעלה הנתבע 2 בכתב הגנתו, שהרי לא עוול הוא כלפיה כביכול באשר לא אחז במוט ההגה בעת התאונה. לעניין זה התובעת טוענת כי הנתבע 2 התרשל בכך שהתיר את השימוש ברכבו לנהג מטעמו אשר איננו מכוסה בפוליסת ביטוח ועל כן ובין היתר נכון היה לצרפו כנתבע לתביעה. עוד נטען כי צירופו בתור בעליו של הרכב נבע בשל כך שהנתבע 1 אשר נהג ברכב הנתבעים, מסר את שמו בלבד ומירב פרטיו של בעל הרכב וכן פרטים שגויים של חברת הביטוח של הרכב ומשום כל אלה, נאלצה היא בהגשת התביעה גם כנגדו.

6. ביחס לצדי ג', טוענת התובעת כי אין יריבות בינה לבינם. לטענת התובעת, היה ביכולתם של הנתבעים לחסוך הגשת ההודעות לצדי ג', וזאת על ידי מסירת הפרטים כאמור לידי התובעת. התובעת טוענת כי אילו פרטים אלה היו ידועים לה, היא הייתה שוקלת הגשת כתב התביעה באופן שבו צדי ג' היו מצורפים אליה כנתבעים.

7. בסיכומיו, טוען הנתבע 2 כי התובעת לא פעלה כראוי על מנת לחסוך ממנו הוצאות משפט מיותרות ובכללן סך של 10,000 ₪ אשר שולמו לה על ידו בגין ביטול בהסכמה של פסק דין שניתן כנגדו בהעדר הגנה וזאת כיוון שצירופו מלכתחילה לכתב התביעה היה שגוי. לטענתו, עמדו בפני התובעת כמה וכמה הזדמנויות שונות במהלך חיי התיק, להימנע מהמשך ההליכים כנגדו ואף מלנקוט בהם מלכתחילה. ראשית, עובר להגשת התביעה, מצוי היה בפני התובעת טופס ההודעה על התאונה של הנהג מטעמה. בטופס זה נרשמו פרטיו של בעל הרכב, של סוכן הביטוח שלו ושמו הפרטי של הנוהג ברכב. לנוכח כך טוען הנתבע 2 כי על התובעת היה להבחין ולדעת כי לא הוא נהג ברכב ובתור שכזה אין לתבוע ממנו דבר, כל שכן בהסתמך על חזקת הבעלות המנויה בסעיף 27 לתקנות התעבורה ( הסעיף הנכון הינו 27 לפקודת התעבורה). לרשות התובעת עמדו אפוא נתונים ברורים המלמדים על זהות המעוול הישיר שפגע כביכול ברכבה ואולם היא לא עשתה די בכדי לבררם, לרבות באמצעות ביצוע סריקה ביטוחית לרכב הנתבע עוד בשלב שבו קיבלה התובעת מענה מאת חברת הביטוח הפניקס שלא ביטחה את הרכב אך פרטיה נמסרו לנהג מטעמה בתור שכזו על ידי הנתבע 1, משלוח אליו מכתב דרישה טרם הגשת כתב התביעה, יצירת קשר טלפוני עמו לשם בירור הפרטים ו/או בירור המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט ו/או לסוכן הביטוח שלו וזאת על אף שהיו בידיה פרטי ההתקשרות האמורים כרשום בטופס ההודעה על התאונה של הנהג מטעמה.

8.הנתבע 2 טוען כי גם לאחר הגשת התביעה, עמדו בפני התובעת שלל הזדמנויות להימנע מלהמשיך מלגרור אותו להליכים מיותרים ובכלל זה לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמו שכלל בקשה למשלוח הודעה לצדי ג', בה צוינו בין היתר פרטי מבטחת הרכב בביטוח צד ג', לאחר הגשת כתב ההגנה להודעת צד ג' מטעם המבטחת במסגרתו לא טענה זו להעדר כיסוי ביטוחי, פעם נוספת לאחר הדיון הראשון בתיק, במהלכו התבררו לתובעת הפרטים החסרים לה לרבות של מבטחת הרכב וגם לאחריו, קודם לדיון ההוכחות, במסגרתו נאלץ הנתבע 1 בייצוג והתמשכות ההליכים שלא לצורך.