תא"מ 24098-03-14 מוכעבל נ' מנור ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 6,337 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.02.2014 בין כלי רכב מ"ר 50-379-50 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 40-277-52 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים והעידו נהגות הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות אך עם הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתה של התובעת אשר הותירה בי רושם מהימן יותר על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות.

5.2.התיאור של עדת הנתבעות, לפיו רכב התובעת הגיח משמאל, אך לא יודעת בדיוק מאיפה, כמו גם עדותה, לפיה היא נסעה ישר ולא ראתה את רכב התובעת לפני שקרתה התאונה (עמ' 4, שורה 9 לפרוטוקול), מעידים שנהגת רכב הנתבעות לא הייתה ערה למתרחש בכביש ולא נתנה דעתה לרכב התובעת המגיע, כביכול, משמאלה.

5.3.שוכנעתי כי נהגת רכב הנתבעות לא שמרה מרחק מרכב התובעת בין על ידי שלא הייתה ערה לרכב התובעת ובין על ידי מהירות נסיעה גבוהה.