תא"מ 24075-06-14 זיסרמן נ' משטרת ישראל-מדינת ישראל ואח'

לפניי תביעה שהוגשה כנגד הנתבעים בגין כליאת שווא.

הצדדים הסמיכו את בית משפט לפסוק בהתאם להוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984.

עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת. הנתבע נעצר ביום 05/01/14 ומעצרו הוארך עד ליום 08/01/14. בתאריך 08/01/14 הורה בית המשפט על שחרורו של התובע למעצר בית בתנאים מגבילים. למרות שתנאי השחרור קוימו, נותר התובע במעצר 27 שעות נוספות.

השאלה שלפניי נוגעת אך לשיעור הפיצוי אשר יש לפסוק לטובת התובע.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי שלילת חירותו של אדם ללא הצדקה ובניגוד לחוק, פוגעת בזכות היסודית ביותר של האדם. חירותו של אדם היא זכות יסוד מן המעלה הראשונה, שעוגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לא ניתן להפריז בחשיבות הזכות לחירות- "כליאתו של אדם מאחורי סורג ובריח, ללא הסמכה מפורשת בחוק, ולו לדקה אחת, דינה כדין שלילת חירות לשעה אחת, ל- 72 שעות, ולכל תקופה שהיא. אין מידה ואין שיעור לערכה ולאורכה של חירות האדם" (בג"ץ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת- עמותה נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715, 765).

המקרה בו עסקינן הינו מקרה חמור, בו נותר התובע מאחורי סורג ובריח שלא כדין במשך 27 שעות, בניגוד להחלטה שיפוטית. במצב דברים זה, כאשר התובע אוחז בידו החלטה המאפשרת שחרור אך שחרורו מתעכב, מקובל עלי שהמתנה לשחרור נראתה לתובע כנצח. שיקול לחומרא מצאתי גם בכך שהנתבעים לא טרחו לבדוק את טענות התובע, למרות שהעתק מההחלטה השיפוטית הוצגה בפני הסוהרים. בדיקה פשוטה הייתה חושפת את התקלה הנטענת ומאפשרת שחרור התובע ללא דיחוי. האמור מקבל משנה חשיבות בהינתן וחדר המחשוב המרכזי של בית המעצר הושבת, עובדה שהייתה ידועה מראש ומכאן, חייבה הקפדה יתרה שפקודת השחרור תתקבל בפועל ומתן מענה ענייני ורציני לטענותיו החוזרות של התובע, טענות שנתמכו, כאמור, בהחלטה השיפוטית שבידו.

לנוכח מכלול האמור לעיל ולאחר שעיינתי בכלל מסמכי התיק, התרשמתי מטיעוני הצדדים ובחנתי את הפסיקה אליה הפנו, מצאתי לפסוק לטובת התובע פיצוי בסך 14,000 ₪, בצירוף הוצאות התובע וכן, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום שאחרת, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י' טבת תשע"ה, 01 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.