תא"מ 24067-01-12 צייגר נ' אוחנה

1. לפניי תביעה שהחלה כבקשה לביצוע שטר על סך 40,005.03 ₪ במסגרת תיק הוצל"פ 25-02622-11-3. המדובר בשטר חוב שנמסר, לטענת התובע, במסגרת חוזה שכירות שנערך בין הצדדים, ביום 14.11.2010, להבטחת התחייבויות הנתבע על פי החוזה.

השתלשלות העניינים בתיק:

2. ביום 27.9.11 הגיש התובע בקשה לביצוע שטר. בפרק ו' בבקשה, שעניינו העובדות המשמשות עילה לבקשה לביצוע השטר, צוינה אך אחיזת התובע בשטר, אי כיבודו חרף דרישה שנשלחה לחייב וסכום השטר.

ביום 12.1.12 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר, ותמך אותה בתצהיר (ת"ט 24067-01-12).

במסגרת הבקשה נטען כי החתימה על גבי השטר אינה חתימתו של הנתבע וייתכן שזויפה.

כן נטען כי הנתבע אינו חב לתובע סכום כסף כלשהו, שכן שילם את דמי השכירות בהם חב על פי הסכם השכירות, במלואם.

הנתבע טען כי שכר את הדירה מהתובע ביוני 2009 למשך שנה, כשעל חוזה השכירות חתם מטעם התובע מיופה כוחו, הנכד שמואל בלומנטל (להלן – 'שמואל'). משהושלמה תקופת השכירות הראשונה לשביעות רצונו המלאה של שמואל, הוארך חוזה השכירות לתקופה של שנה נוספת (להלן – 'תקופת השכירות השניה'), החל מחודש נובמבר 2010, תוך שבמהלך התקופה שבתווך בין שתי תקופת החוזה, בין יוני 2009 לנובמבר 2011, המשיך הנתבע להתגורר בדירה.

הנתבע ציין כי מערכת היחסים בינו לבין שמואל הייתה "מעולה", כלשונו. הסכם השכירות השני נחתם אף הוא מול שמואל, אך הפעם נכח במעמד החתימה גם הסב, הוא התובע.

הנתבע המשיך וטען בבקשה כי שמואל ביקש את עזרתו של הנתבע במכירת דירה אחרת של התובע. הנתבע נעתר לבקשה וקישר בין שמואל לבין המתווך שי אגדי, אשר בזכות היכרותו עם הנתבע נאות שלא לגבות דמי תיווך מהתובע בגין העסקה, ככל שתיחתם. משנמכרה הדירה לשביעות רצונו המלאה של התובע, במחיר שעלה ב – 20,000 ₪ על זה שנתבקש עבורה, הציעו התובע ושמואל לנתבע, כגמול, סך של 10,000 ₪. סוכם בין הצדדים כי סכום זה יקוזז מדמי השכירות, שעמדו על 2,500 ₪ לחודש.