תא"מ 23970-07-12 עיסא ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

לפניי תביעה בסך של 19,056 ש"ח לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובעים בעטיה של החלטה מנהלית לתפיסת רכב מסוג ב.מ.ו מ.ר 19-673-00 (להלן: "הרכב") אשר בבעלות תובע מס' 1 (להלן: "בעל הרכב").

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 2.3.12 נתפס תובע מס' 2 (להלן: "הנהג") על ידי יחידת התנועה בשל עבירת נהיגה בשכרות ונהיגה ללא מלווה, וביום 3.3.12, לאחר שהתקיים שימוע בפני הנהג וניתן צו איסור שימוש ברכב למשך 30 ימים, הופקד הרכב בתחנת המשטרה, ונמסר לתובעים כי הלה יאוחסן במגרש הרכבים של נתבעת מס' 2.

על פי גרסת התובעים, ביום 2.4.12 כאשר פנו אל נתבעת מס' 2 לצורך קבלת הרכב, הופתעו לגלות כי לרכב נגרמו פגיעות ו/או נזקים רבים אשר לא היו עובר למסירת הרכב לידי המשטרה. לדבריהם, בעת מסירת הרכב לידי השוטר, נבדק הרכב על ידי אותו שוטר שאישר כי אין בו פגיעות כלשהן.

התובעים עותרים, אם כן, בתביעה זו לחייב את הנתבעות בתשלום הנזק הישיר אשר הוערך, בהתאם לחוות דעת שמאי, בסך של 7,806 ש"ח, בתוספת שכ"ט שמאי בסכום של 1,250 ₪ וכן בתוספת הוצאות, טרחה ועוגמת נפש המוערכים בסכום של 10,000 ש"ח.

נתבעת מס' 1 הגישה כתב הגנה מטעמה בו היא מכחישה את הטענות העולות מכתב התביעה, את אחריותה ואת הנזקים הנטענים והמפורטים בחוות הדעת אשר לטענתה הינם מופרכים ומוגזמים בהתחשב בעובדה שלא צורפה חשבונית המעידה על תיקון הרכב בפועל.

על פי גרסתה, לאחר קבלת ההחלטה המנהלית בדבר איסור השימוש ברכב, ובהתאם לנוהל מת"ן 02.231.23 שעניינו "השבתה מנהלית של רכב ע"י קצין משטרה", נמסר הרכב לנציג נתבעת מס' 2, מר פאדי נהג הגרר, אשר העביר אותו למגרש הרכבים לצורך אחסנתו. לדברי נתבעת מס' 1, בהתאם לטופס אותו נוהגת נתבעת מס' 2 למלא במעמד מסירת הרכב המתייחס למצב הרכב ולציוד הקיים בו, יוצא כי הרכב נמסר מבלי שנצפו בו נזקים כלשהם.