תא"מ 23850-06-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.03.2013, בין כלי רכב, מ"ר 85-056-13, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 36-725-17, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.בגין התאונה הגיש הנתבע 1 תביעה כנגד נהג רכב התובעת לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה שסומנה ת"ק 1963-08-13 (להלן: "התביעה הקטנה"), ולאחר שהגיעו הצדדים לתביעה הקטנה, לכדי הסכם פשרה עליה חתומים הצדדים לתביעה הקטנה לרבות התובעת מטעם הנתבע בתביעה הקטנה, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. על פי הסכם הפשרה נקבע כי נהג רכב התובעת אחראי לתאונה בשיעור של 80% כאשר לנתבע 1 רשלנות תורמת בשיעור 20%.

התובעת רואה בפסק הדין בתביעה הקטנה משום מעשה בית דין ולאורו היא מבקשת, באמצעות התביעה דנן, לחייב את הנתבעים בשיעור של 20% מהנזקים שנגרמו לתובעת בדמות תגמולי הביטוח שהיא שילמה למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו.

מנגד, טוענים הנתבעים כי אין לראות בפסק הדין של בתביעה הקטנה כמעשה בית דין מאחר והוא רק נתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהם הגיעו הצדדים לתביעה הקטנה, מבלי שהוא קובע ממצאים פוזיטיביים לעניין אחריות נהגי הרכבים המעורבים בתאונה. זאת ועוד, טוענים הנתבעים כי אין לראות ברשלנות התורמת בשיעור 20% שהוטלה על הנתבע 1 כמקימה עילת תביעה עצמאית אלא ככלי להפחתת פיצויים בלבד שדרש הנתבע 1 בתור תובע בתביעה הקטנה.

3.נערכו לפני שני דיונים. בדיון הראשון מיום 10.11.2015 נשמעו טענותיהם המקדמיות של ב"כ הצדדים ובמסגרתו נקבע כי אין מעשה בית דין בפסק הדין בתביעה הקטנה וכי נימוקים לכך אתן במסגרת פסק הדין. בדיון השני מיום 31.12.2015 נשמעו טענותיהם המשלימות של ב"כ הצדדים ועל יסוד החלטתי בדיון הראשון, החלטתי לתקן את סכום התביעה, כך שיעמוד על מלוא נזקי התובעת ולא על 20% מנזקיה הנטענים. כמו כן, בדיון השני נשמעו עדיהם של הצדדים, נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעים שישב לצד נהג רכב הנתבעים בעת התאונה.

בתום שמיעת העדים, העלו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

הסוגיות שבמחלוקת