תא"מ 2375-04-16 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מסיעי שאשא בע"מ ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה בכביש המשתלב לתוך כביש 4 לאחר פנייה מרחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, בשעות אחר הצהריים, כאשר הכביש היה עמוס מאוד. הכביש כולל שלושה נתיבים, אשר מצטמצמים לשניים מעט לאחר הנקודה בה התרחשה התאונה. אוטובוס בבעלות הנתבעת 1 ("האוטובוס") נסע בנתיב הימני ביותר, ואילו רכב התובעת נסע בנתיב שמשמאלו. בשלב מסוים פגעה הפינה השמאלית קדמית של האוטובוס בצדו הימני של רכב התובעת 2 ("התובעת"), באזור המראה. לטענת התובעת, היא נסעה בנתיב השני מימין במקביל לאוטובוס ומעט מלפניו, ובשלב מסוים האוטובוס פגע בה. לטענת נהג האוטובוס התובעת הפתיעה אותו כשפנתה במפתיע לנתיבו, והיא זו שפגעה בו.

3.לאחר שהאזנתי לעדויות, עיינתי בתמונות ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני סבור כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים שווה בשווה. ראשית, באשר לשאלה מי פגע במי, מהתמונות עולה באופן ברור כי האוטובוס הוא זה שפגע ברכב התובעת. כך, מהתמונות שסומנו ת/1 עולה, כי המראה של הרכב התקפלה כלפי חוץ, באופן שאינו אפשרי אלא אם האוטובוס הוא זה שנסע לכיוון רכב התובעת. ואכן, בסיכומיה, שניתנו בעל פה, הסכימה ב"כ הנתבעים כי כך היה, אלא שלטענתה, השונה במידת מה מעדותו של נהג האוטובוס, האוטובוס היה בנסיעה כאשר רכב התובעת חדר לנתיבו, ועל כן לא היה באפשרותו למנוע את התאונה. אין בידי לקבל גרסה אחרונה זו, הן בשל כך שהיא לא הועלתה על ידי הנהג והן בשל כך שהיא אינה סבירה בהתחשב בכך שאין חולק שמהירות הנסיעה הייתה אטית ביותר.

4.אין מחלוקת, ואף התובעת אישרה זאת, כי האוטובוס נסע בנתיב הימני, כשהוא צמוד לשולי הכביש הימניים. מעיון בתמונות עולה, כי רכב התובעת אכן סטה מעט לתוך נתיב נסיעתו של האוטובוס. המסקנה היא שמה שקרה הוא שבמהלך ה"זחילה" בכביש סטתה מעט התובעת לתוך נתיב הנסיעה של האוטובוס, נהג האוטובוס לא הבחין בה והמשיך בנסיעה וכך התרחשה התאונה. דעתי היא כי שני הצדדים לא נהגו בזהירות המתבקשת. התובעת הייתה צריכה להקפיד על נתיב נסיעתה, גם בהתחשב בכך שהנתיבים הולכים ומצטמצמים ובמהירות הנסיעה האיטית, כאשר העובדה שהרכב הנוסע לימינה הוא אוטובוס הייתה צריכה להביא לנקיטת יתר זהירות מבחינתה. גם נהג האוטובוס נהג בחוסר זהירות. מדובר היה בנסיעה בפקק, במהירות אפס, בנקודה הנמצאת מרחק קצר לפני השלב בו שלושת הנתיבים מצטמצמים לשניים (ובהקשר זה איני מקבל את טענת הנתבעות כי נותר מרחק רב עד נקודת ההצטמצמות, שכן מהתמונות ומהשוואתן למפות עולה שמדובר היה במרחק קצר בהרבה). בנסיבות אלו, יש להכיר בכך כי נתיבי הנסיעה הינם "נזילים", והיה על נהג האוטובוס לוודא כל העת כי אף רכב לא נמצא בנתיב נסיעתו (וכאמור, איני מקבל את הטענה כי הסטייה התרחשה תוך כדי נסיעת האוטובוס). בהתחשב בכל האמור, סבורני כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים באופן שווה.

5.בסיכומיה טענה בא כוח הנתבעות כי חלק מהנזקים שנכללו בחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה לא יכלו להיגרם בתאונה. אין בידי לקבל טענה זו, אשר הועלתה לראשונה בסיכומים, ולא נטענה לא בכתב ההגנה (אשר נכללו בו הכחשות כוללניות בלבד) ולא בחקירה הנגדית של התובעת. בנסיבות אלו, בהן לא ניתנה לתובעות הזדמנות להתמודד עם הטענה, איני רואה להידרש לה.

6.לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעות סך של 5,985 ש"ח בגין מחצית מהנזק וירידת הערך; 450 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי; 375 ש"ח בגין אגרת משפט; וסך של 1,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: