תא"מ 2372-12-14 נ. נ' ת.

לפני בקשה לחיוב המשיבה, היא התובעת, בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

טענות המבקש:

1. לטענת המבקש יש לחייב המשיבה בהפקדת ערובה מאחר ופעלה בניגוד לתקנות ולא ציינה בכתב התביעה את מקום מגוריה. לטענתו, העובדה שלא ציינה את כתובתה מעידה על כוונתה להכשיל את המבקש בגביית הוצאות. זאת ועוד, גם בשל מצבה הכלכלי של המשיבה יש להורות למשיבה להפקיד ערובה. לטענת המבקש, עד היום פועל לגביית מלוא חובו בהליכי הוצאה לפועל ללא הצלחה. לטענתו, המשיבה מתחמקת מתשלום חובותיה ומסתירה רכושה או שאין בידה לשלם חובותיה.

   לבסוף טוען המבקש, כי סיכוי התביעה הינם קלושים וזאת מאחר וישנן טענות אשר מעלה המשיבה שכבר נדונו והוכרעו בהליך קודם שהתנהל בינם ולמעשה חל על תביעה זו מעשה בית דין.

    

   טענות המשיבה:

2. לטענת המשיבה, התביעה הוגשה באמצעות "נט המשפט" ובפרטי התובעת נרשמה כתובתה המלאה של התובעת. כך גם על החוזה נשוא התובענה כתובה כתובתה של המשיבה. המשיבה מצרפת לתגובתה צילום ת.ז ומציינת כי כתובתה היא: רח' **

   לעניין מצבה הכלכלי טוענת המשיבה כי המבקש לא הוכיח טענת עוניה ולא הצביע על כך שאין לתובעת נכסים. המשיבה הינה עו"ד במקצועה, ולטענתה, המבקש מודע לכך. בנוסף מצרפת נסח טאבו המעיד כי לה ובעלה דירה הרשומה על שמם.

    

3. עוד מציינת המשיבה כי המבקש מנסה להשמיצה כאשר מתאר כאילו לא גבה כספים בתיק ההוצאה לפועל וכי עד עתה גבה המבקש כ- 30 אלף ₪. ממילא טוענת המשיבה כי גם אם הוכחה טענת עוניה, אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה מחמת עוניו בלבד.

   לעניין סיכוי התביעה טוענת המשיבה כי התנגדותה בתיק הקודם שהתנהל בין הצדדים נדחתה בהסכמה תוך שמירת זכויותיה.

   עוד טוענת כי מעיון בחוזה אשר נכרת בין הצדדים מוכיח כי המבקש לא עשה דבר ממה שהבטיח והדו"ח שנתן מעיד על כך.

    

   דיון והכרעה: