תא"מ 23692-02-15 רב שריון בע"מ נ' פרידקו בינלאומי בע"מ ואח'

לפניי תביעה להשבה שעילתה בחוזה לאספקת "גלמים" (Blanks) לשכפול מפתחות. העסקה בוטלה, והצדדים חלוקים מה דינם של כספים ששולמו עד למועד הביטול.

ביום 7.11.2012 הנפיקה הנתבעת 1 לתובעת חשבון פרופורמה וסיכום הזמנה. במסגרת חשבון זה, אשר אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, הזמינה התובעת 40,000 יחידות במחיר של 0.3 דולר ארה"ב ליחידה, כולל הובלה לישראל (מחיר CIF), ובתוספת 400 דולר ארה"ב עבור tooling, קרי – התאמת פס הייצור אצל הספק לביצוע העבודה המוזמנת. תנאי התשלום המוצעים היו 50% בעת מסירת ההזמנה ו-50% נוספים בעת יציאת המשלוח מסין לישראל. בהמשך הודיע הנתבע 2 לתובעת כי הצליח לשכנע את הספק לשנות את תנאי התשלום, כך שחלק הארי של התשלום יבוצע רק בעת הוצאת המשלוח לישראל.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי עד ביטול ההסכם – שילמה התובעת את הסכום הנתבע – כ-5,179 ₪. אין גם מחלוקת, כי בהמשך העבירה התובעת לנתבעים המחאה על סך 21,926 ₪ כתשלום מחצית מסכום ההזמנה (להלן: "התשלום האחרון"), וכי הנתבעים נמנעו מלפדות המחאה זו. המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה מדוע בוטלה העסקה.

התובעת טוענת, כי העסקה בוטלה, מאחר שהנתבע 2 הבהיר, כי הספק בסין אינו מסוגל לבצע את ההזמנה, ועל כן לא נפדה התשלום האחרון. הנתבעים טוענים, כי התשלום האחרון לא נפדה, מאחר שהתובעת הפחיתה, על דעת עצמה, את סכום התשלום מ-6,500 דולר ארה"ב ל-5,250 דולר ארה"ב, והנתבעים סירבו לקבל שינוי זה.

עוד אציין, כי גרסת הנתבעים היא, שהעסקה בינם ובין התובעת היא עסקה דו-שלבית, שתחילתה – המגולמת במונח tooling שבהצעת המחיר – ייצור דוגמאות, הן דוגמאות מתכת הן דוגמאות פלסטיק, לשם אישורן בידי התובעת, ורק לאחר מכן – מגיע שלב הייצור עצמו. לשיטתם של הנתבעים, התשלומים ששילמה התובעת שולמו לטובת השלב הראשון, ועל כן – וחרף ביטול העסקה – אין התובעת זכאית לקבל את כספה בחזרה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה במלואה. להלן נימוקיי בתמצית.

אני מקבל את העמדה שלפיה ההסכם בין הצדדים מגולם בהצעות המחיר (חשבון פרופורמה). אלא שעיון בחשבונות אלה אינו תומך בגרסת הנתבעים, שלפיה מדובר בעסקה דו-שלבית, כי אם דווקא בגרסת התובעת: מן החשבונות – הן זה שהונפק באוקטובר 2012 והן זה שהונפק באוקטובר 2014 – עולה כי התובעת הזמינה גלמים בכמות מסוימת, הא ותו לא. התובעת לא הזמינה דגמים לקראת ייצור גלמים; התובעת לא הזמינה עבודות תכנון והכנה של גלמים. התובעת הזמינה 40,000 גלמים במחיר נתון.

מבחינתה של התובעת, אין ולא היה היגיון כלכלי להתקשרות בעסקה דו שלבית: לתובעת אין כל צורך בדגמים של גלמים ללא הגלמים עצמם, אין מחלוקת שהתובעת לא קיבלה את הדגמים, ואף לא את כלי הייצור שהוכנו לצורך ייצור הגלמים.

משל למה הדבר דומה? לבית דפוס, אשר מקבל הזמנה להפקת 40,000 חוברות. ברור, שחלק מן העבודה המקדימה לפני הדפסת החוברות הוא סדר, עיצוב והגהה. אבל האם יעלה על הדעת, שבית הדפוס לא יספק את החוברות בסופו של דבר, לא יספק את לוחות הסדר או את העיצובים ללקוח, אך ידרוש לשמור ברשותו את המקדמה שקיבל?

מסקנתי היא, אפוא, כי אין מדובר בעסקה דו-שלבית, אשר כל אחד משלביה יכול לעמוד בפני עצמו, כי אם בעסקה אחת רציפה, אשר שלב ה"הכנה" אינו אלא חלק מביצועה כיחידה אחת.