תא"מ 23581-01-16 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' גבאלי ואח'

 לפניי תביעה בגין נזקי רכוש לרכב.

 לטענת התובעת בכתב התביעה הנתבע שנסע בנתיב ימין סטה לנתיב שמאל שבו נסעה ופגע בה. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, הנתבע 1 נסע בנתיבו, כאשר רכב התובעת סטה לימין ופגע בו. יצוין כי בטופס ההודעה של נהג הנתבעות שניתן כחודשיים וחצי לאחר האירוע הועלתה גרסת הגנה אחרת, וזו הגרסה שלה טען ב"כ הנתבעות בדיון ובסיכומיו. לפי גרסה זו, רכב הנתבעות, משאית באורך 12 מ', ביקש להשתלב מנתיב ימין לנתיב השמאלי שבו נסעה נהגת התובעת. נהג הנתבעות הבחין ברכב התובעת מאחוריו בטרם החל בהשתלבות, אולם במהלך ההשתלבות האיץ לדבריו רכב התובעת, וכאשר רכב הנתבעות היה לקראת סיום ההשתלבות, רכב התובעת פגע בו מאחור.

בדיון לפניי העידו נהגת התובעת וכן הנתבע 1 נהג הנתבעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים שהוגשו, ולאחר ששמעתי את עדויות העדים לפניי ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל, וכי גרסת התובעת מסתברת יותר מגרסת הנתבעות.

ראשית, גרסת התובעת מתיישבת עם תמונות הנזק שצירפה, שלפיהן ניתן להבחין בין הייתר במראה שבורה, בנזק מעיכה/כיפוף בכנף ימין קדמית ובתלישה של החלק הימני של הפגוש, מעל גלגל ימין קדמי. תמונות נזק אלה מתיישבות פחות טוב עם גרסת הנתבעות, שבהתאם לה ניתן היה לצפות למכה כלשהי בחזית רכב התובעת. מעבר לכך, הנתבעות לא צירפו את תמונות הנזק הנטען על ידן (לכיסוי הפנס השמאלי האחורי). זאת הגם שאין מחלוקת שצולמו תמונות על ידי הנהג, המצויות בידי גורם שניתן לאתרו.

שנית, לפי גרסת הנתבעות הפגיעה התרחשה כאשר רכבן היה לקראת סיום ההשתלבות (ר' עמ' 3 ש' 22). ברם אם רכבן היה לקראת תום ההשתלבות, ומדובר במשאית רחבה וארוכה, הסבירות שבשלב זה ינסה רכב הנתבעות להאיץ ולהידחף לחלק הנתיב הצר שנותר שאינו מאפשר מעבר ועקיפה, היא נמוכה, ואין כל ראיה שתומכת בה פרט לעדות נהג הנתבעות.

שלישית, טופס ההודעה של נהג הנתבעות ניתן כחודשיים וחצי אחרי האירוע, וכמו כן, קיים כאמור פער מהותי בין הגרסה בטופס ובעדות לפניי לבין הנטען בכתב ההגנה.

רביעית, גם אם נצא מנקודת ההנחה שלפיה רכב הנתבעות ניסה להשתלב מנתיב ימין לשמאל, הרי שבנסיבות אלה עליו ליתן זכות קדימה לרכבים המצויים בנתיב שאליו הוא עובר. מאחר שלא שוכנעתי כי נהגת התובעת האיצה את רכבה, הרי שהאחריות לקרות התאונה מוטלת על הנהג המשתלב, קרי על הנתבעות.

יצוין כי התובעת לא דאגה לזימון ביתה של נהגת התובעת, שהיתה כבת 17 בעת התרחשות התאונה, ושכיום היא חיילת (ובשל כך לטענת נהגת התובעת היא לא יכולה היתה להגיע לדיון) ומחדל זה נזקף לחובתה. יחד עם זאת, ייתר הנסיבות והשיקולים שפורטו לעיל, גוברים במשקלם על מחדל זה.

סוף דבר: דין התביעה להתקבל. הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 10,022 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד היום, בצירוף שכר העדה בסך 300 ₪, החזר אגרה בסך 375 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,759 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.