תא"מ 2337-02-15 שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' חדד ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 1.9.2014 במגרש חניה. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 2,953 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי, ואילו התובעת שכנגד טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך 4,845 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי. למרבה הצער, נפטר הנתבע מס' 1, הוא העד מטעם התובעת שכנגד, קודם למועד הישיבה, ועדותו לא נשמעה.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהגת התובעת טוענת כי המתינה ללא ניע להתפנות חניה, כשרכב הנתבעים הגיח מאחוריה, תוך עקיפתה מצד שמאל, ופגע בפינה השמאלית-אחורית של רכב התובעת. עוד היא טוענת, כי רכב הנתבעים המשיך בנסיעתו עד למקום חניית נכים, ונהגה סרב להתייחס לטענתה כי פגע בה, והמשיך לדרכו, ורק כשחזר, ולאחר שחסמה את רכבו באמצעות רכבה והזעיקה משטרה, מסר את פרטיו.

4.יוער כבר עתה, כי עדותה של נהגת התובעת היתה בלתי-קוהרנטית בחלקים רבים שלה, והיא התקשתה מאד לתאר לבית המשפט את מנח המכוניות במגרש החניה, ואת תנועת רכב הנתבעים ביחס לרכבה. ניסיונות רבים של שחזור תמונת התאונה, באמצעות מכוניות צעצוע, לא צלחו, ובעדותה גם התגלו סתירות, כגון טענתה בתחילה, כי עוברי אורח הם שהפנו את תשומת לבה לרכב "הלבן" שפגע בה, לדבריהם, לעומת גרסתה בהמשך, כי שמרה על קשר עין עם הרכב, ואף פנתה אל נהגה קודם שהלך זה לעיסוקיו.

5.גם תמונות הנזק, המתעדות פגיעה של ממש במרכז אחורי-רכב התובעת, אינן מתיישבות לגמרי עם תיאור תנועת רכב הנתבעים, ממנו משתמע כי הנזק ברכב התובעת אמור היה להיות בפינה השמאלית-אחורית, בלבד.

6.קושי נוסף התגלה בין טענתה, כי רכב התובעת שכנגד היה פגוע במספר מקומות, לבין תמונות הרכב שצורפו לחוות-דעת השמאי מטעם התובעת שכנגד (ושצולמו ימים ספורים לאחר התאונה), שם נראה רכב התובעת שכנגד כמעט נקי מפגיעות, עם מכה קלה בפינה אחורית ימנית, בלבד (אם כי נכון הוא, כי הרכב לא צולם מכל כיוון אפשרי, אלא רק מרובם).

7.אין מנוס אלא לקבוע, כי הגם שלוז גרסתה – לאמור: היותה ללא ניע בעת התאונה – לא הופרך, הרי שלא ניתן לבסס הכרעה על עדותה כמכלול, נוכח הפגמים הרבים שנפלו בה.

8.באשר לתביעה שכנגד, אין צורך להכביר מילים. העד היחיד שיכול היה לספר על אופן התרחשות התאונה הלך לבית עולמו, כאמור בפתח הדברים, ואין בפנינו גרסה כלשהי להתרחשות התאונה, השונה מגרסת נהגת התובעת. אין די בחוות-דעת השמאי, המתארת נזק, בלא עדות באשר לאופן בו נגרם הנזק האמור. משכך, גם את התביעה שכנגד אי אפשר לבסס על ראיות התובעת שכנגד.

9.פועל יוצא מכל האמור הוא, שאין מנוס אלא לדחות את שתי התביעות. התביעות נדחות בזה, הדדית, ואני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.