תא"מ 23338-07-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אוחיון ואח'

1.בפניי מצויה להכרעה תביעת שיבוב שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, ולפיה טוענת היא, כי בתאריך 19/10/14 נסע רכב המבוטח על ידי התובעת ברח' ביאליק בחדרה מאחורי הרכב בו נסעה הנתבעת1 ושבבעלות הנתבעת 2. בעת שהחל רכב הנתבעות לבצע פניית פרסה שמאלה ובעקבותיו גם רכב התובעת, ביקשה לפתע נהגת רכב הנתבעות לתקן את הפנייה ונסעה לאחור, והגם שנהגת רכב התובעת צפרה לה על מנת למנוע את התאונה, פגעה היא ברכב התובעת.

2.לטענת הנתבעות, רכבן ביצע פניית פרסה, או אז הגיחה נהגת התובעת במהירות ובחוסר זהירות ומבלי לשמור מרחק, פגעה היא ברכבן בחלקו האחורי והסבה לו נזקים.

3.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות הנזק לרכבים, מצאתי לקבל את התביעה מן הטעמים שיפורטו להלן:

א. עדותה של נהגת רכב התובעת היתה עדות אמינה ומהימנה, מפורטת ונמסרה על דוכן העדים ממש מדם לבה, תוך הצגת הודעות אס. אמ. אס מטלפון נייד, שנשלחו בינה לבין הנתבעת 1, ביחס לתאונה, ואשר מחזקות ומאששות את גרסתה באשר להצעת הנתבעת 1 לסגירת חשבון הנזק ביניהן לאחר שנהגת רכב התובעת תבצע בדיקה לגבי סכום הנזק לרכבה. עדותה זו, שלא נסתרה בחקירתה הנגדית, נמצאה עדיפה על עדותה רבת הסתירות והמהוססת של הנתבעת 1, שהיתה הנהגת ברכב הנתבעות.

ב. עדותה של הנתבעת 1 היתה עדות לא אמינה כלל וכלל ובלתי מהימנה. כך נראה, כי לשאלת בית המשפט בחקירה הראשית ענתה כי היא אינה זוכרת מדוע הציעה לשאת בחלק מהנזק לרכב התובעת, וכך אף השיבה בחקירה הנגדית. היא אף לא זכרה את חלופת ההודעות בינה לבין נהגת רכב התובעת שלפיהן היא שולחת אותה לבדוק כמה עולה התיקון לרכב התובעת. לאחר מכן השיבה, כי יתכן שאמרה לה שתלך לראות כמה עולה לתקן במוסך (שורות 20-21 בעמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 27/1/16). ובהמשך אף מאשרת במשתמע כי הסכימה לשלם לנהגת התובעת בגין הנזק לרכבה כדי שלא להיכנס לויכוחים ומריבות, כטענתה (שורות 3-4 בעמ' 5 לפרוטוקול). לא זו בלבד, אלא שבהמשך חקירתה הנגדית מאשרת היא כי היא אכן זוכרת כי שלחה לנהגת רכב התובעת הודעות אלא שאין היא זוכרת את המלל שבהן (שורות 10-12 בעמ' 5 לפרוטוקול). סתירות אלו שבעדות הנתבעת1 מביאים, מניה וביה, לדחיית גרסתה לנסיבות ואופן התרחשות התאונה.

ג. יתר על כן, אף בעדות בעלה של הנתבעת 1 לא היה כדי לתקן את הרושם שהותירה עדותה. גם הוא לא ידע להסביר מדוע אשתו מציעה לתקן את הרכב של התובעת על חשבונה, ובכל עדותו לא טען אף לא פעם אחת כי בזמן התאונה טענו הם לאשמתה של נהגת רכב התובעת, לא בפני הנהגת עצמה ולא בפני השוטר שנכח במקום, ואין בכך אלא לחזק את גרסת התובעת, שהרי הדעת והשכל הישר נותנים כי מי שסבור כי הצד השני אחראי לתאונה לא יציע לתקן את רכבו, אלא יטיח בו, אף אם בדרך מנומסת, כי הוא זה שאחראי להתרחשותה של התאונה, ודבר זה לא עלה אף בחקירת הנתבעת 1 או בהודעות שהציגה עדת התובעת.

4.לפיכך, מצאתי לקבל את גרסת נהגת רכב התובעת, לפיה היתה זו הנתבעת 1 אשר בעת ביצוע פניית פרסה נחסמה היא מרכבים שחנו בצד הדרך ונאלצה לנסוע רוורס בכדי להשלים את פניית הפרסה, ובמהלך נסיעתה לאחור פגעה היא ברכב התובעת, הגם שזו צפצפה לה בכדי שזו תיתן לבה לנעשה מאחור ותמנע התאונה, אך לשוא. מכאן, כי התאונה נגרמה באשמה הבלעדי והמכריע של הנתבעת 1 והיא זו האחראית להתרחשותה ולגרימת הנזק לרכב התובעת משלא נקטה זהירות מספקת בעת נהיגתה בכביש.

5.לאור האמור לעיל, ישאו הנתבעות בתשלום סכום הנזק לתובעת ובסך של 2219 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 18/2/15 ועד לתשלום בפועל. כן ישאו הם בתשלום אגרת בית המשפט בסך של 756 ₪, בשכר טרחת עו"ד בסך של 3500 ₪ ובשכר עדת התובעת בסך של 350 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.  

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ו, 14 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.