הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

 1.לפניי תביעת תחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 24.11.2015, בין כלי רכב, מ"ר 70-894-79 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 75-710-69 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעת, בעלה של נהגת רכב התובעת שבעת התאונה ישב לצדה.

4.בתום הדיון, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, אשר נתמכה בגרסת בעלה שישב לצדה ברכב בעת קרות התאונה, זאת על פני גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה בלתי קוהרנטית, מהוססת ולא הייתה מהימנה עליי.

שוכנעתי כי עם התחלפות האור ברמזור לירוק, כאשר האוטובוס מצוי על הנתיב השמאלי ביותר, ממנו ניתן לפנות שמאלה, ורכב התובעת מצוי על הנתיב שמימנו הצמוד אליו, ממנו ניתן להמשיך בנסיעה ישרה בלבד, ביצע האוטובוס פנייה שמאלה בקשת רחבה כאשר חלק מהאוטובוס סוטה לנתיב הנסיעה של רכב התובעת ופוגע בו.

נהג האוטובוס לא נקט משנה זהירות בעת פנייה שמאלה, ומשכך נושא הוא באחריות לקרות התאונה.