תא"מ 23237-12-14

1.לפניי בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום באשקלון מחמת העדר סמכות מקומית.

2.לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה - נחה דעתי כי דינה להידחות.

3.העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

3.1עסקינן בתובענה על סכום קצוב (11,129.73 ₪), אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

3.2הנתבעת הגישה ביום 5/12/14 את התנגדותה לביצוע התביעה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה .

3.3ביום 13/1/15, ובהעדר מענה מטעם התובעת, הורה כבוד הרשם הבכיר נ. זיתוני על קבלת ההתנגדות.

4.אכן, כטענת התובעת, ההלכה המנחה בעניין דא מורה כי בהתאם לתקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1975 – נתונה לנתבע הבחירה - האם להגיש את ההתנגדות לבית המשפט שליד לשכת ההוצאה לפועל בו הוגשה התביעה לסכום קצוב; או לבית המשפט שהוא סבור כי קנויה לו הסמכות לפי תקנות סדר הדין האזרחי, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהנתבע סבור שלו הסמכות המקומית.

בהתאמה, מקום בו נתבע הגיש התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל בה נפתח ההליך, יראו אותו כמוחל על טענתו בדבר סמכות מקומית, כאמור ב-בר"ע (י-ם) 975/09, טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ. הנדסה ובניין בע"מ (2009):

"... כאשר הנתבע מעוניין לקיים את הדיון בבית המשפט, אשר לשיטתו אליו צריך היה להגיש נגדו תובענה על פי תקנות סדר הדין האזרחי, עליו להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בית משפט זה. לעומת זאת, אם הנתבע יבחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, אזי הוא יראה כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית וכמי שהסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט שליד לשכה זו".

(וראו גם: רע"א 3633/10, ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ (2010); רע"א 1100-12-13, אבו סינה נ' עיריית נצרת (2013); רע"א (ת"א) 51394-06-14, מקונן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (2014)).