תא"מ 23126-08-15 קשר רנטאקר בע"מ נ' מזרחי ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב על סך של 3,070 ₪ שעניינה נזקי רכב מבוטחת התובעת בתאונה מיום 31.5.2012, בה מעורבים כלי הרכב של הצדדים (להלן: "התאונה").

2.השאלה הטעונה הכרעה בתיק זה היא האם יש בפסק דין שניתן ביום 24.4.2013 בתא"מ (שלום - ראשל"צ) 30828-10-12 (להלן: "פסק הדין בהליך המקביל"), במסגרתו, לאחר שמיעת עדויות הנהגות המעורבות, נדחתה התביעה של הנתבעת 1 בתיק זה כנגד התובעת בתיק זה בגין נזקי הרכב בו נהגה בתאונה (להלן: "רכב אליהו"), כדי להביא לקבלת התביעה בתיק זה, שעניינה נזקי רכב התובעת (להלן: "רכב קשר רנט") באותה תאונה.

שאלה זו מתעוררת, לאור קביעת בית המשפט בפסק הדין בהליך המקביל כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם משני טעמים, אביאם כלשונם:

5.ראשית, עסקינן בגרסה מול גרסה. בעוד שהתובעת טוענת כי רכב הנתבעת פגע ברכבה שעה שיצא ממקום החניה, הרי שהנתבעת טוענת כי רכבה היה במצב עצירה מוחלטת. לא מצאתי להעדיף גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת.

6.לעניין זה יצוין כי התובעת ציינה לראשונה בעדותה בבית המשפט כי התאונה ארעה שעה שביקשה להיכנס לחניה לפני רכב הנתבעת (עמ' 1 לפרוטוקול בשורה 15). כך, בהודעתה לחברת הביטוח, בחרה התובעת לציין כי רכבה שלה סטה מנתיב נסיעתו לצורך חנייה. כך גם טענה זו לא נטענה במסגרת כתב התביעה.

7.שנית, מיקום הפגיעות בכלי הרכב, כפי שבא לידי ביטוי בתמונות הנזק של רכב התובעת ובחוות הדעת, אין בו לבסס את הטענה לפיה התאונה התרחשה כגרסת התובעת".

3.לטענת ב"כ התובעת בתיק זה, טעמיו של בית המשפט בפסק הדין בהליך המקביל לדחיית התביעה שהוגשה בגין נזקי רכב אליהו, מצדיקים קבלת התביעה בתיק זה, בהיותם מטים את הכף להעדפת גרסת התובעת כאן כדי מאזן ההסתברויות. כך קביעת בית המשפט בפסק הדין בהליך המקביל לקיומה של סתירה בין גרסת נהגת רכב אליהו בעדותה לבין גרסתה בטופס ההודעה, וכך משנקבע בפסק הדין בהליך המקביל שאין בתמונות הנזק ברכב אליהו לתמוך בגרסת נהגת הרכב.

מנגד טוענת ב"כ הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בתיק זה. לטעמה, פסק הדין בהליך המקביל אינו קובע כי אין לקבל את גרסת נהגת רכב אליהו או כי יש להעדיף את גרסת נהגת קשר רנט. בית המשפט קבע, לאחר שמיעת העדויות, כי הוא לא מוצא להעדיף גרסה זו על אחרת, ומשכך דחה את התביעה. הנמקות קביעתו של בית המשפט בפסק הדין בהליך המקביל למסקנתו כי התובעים בהליך הראשון אינם עומדים בנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם, חסרות משמעות להוכחת גרסת התובעת בתיק זה ואינן בבחינת ראייה חיצונית לקבלת גרסתה.

4.העדים מטעם הצדדים התייצבו לדיון. לאור עמדתי טרם החל הדיון כי לא אשמע את העדים, שוחררו העדים לדרכם ובאי כוח הצדדים צמצמו את טענותיהם לפרשנות פסק הדין ומשמעות קביעותיו (ראו דברי ב"כ התובעת עמ' 1 שו' 17-22 וב"כ הנתבעים עמ' 2 שו' 12-18לפרוטוקול הדיון).

דיון 

5.אם כן, מה דינו של פסק הדין בהליך המקביל, אשר לאחר שמיעת העדים דחה את התביעה בגין נזקי רכב אליהו, תוך שקבע כי לא מצא להעדיף את גרסת נהגת רכב אליהו על פני גרסת נהגת רכב קשר רנט, מבלי לקבוע קביעה פוזיטיבית כי הוא מעדיף ומקבל גרסה אחת על רעותה - האם יש באמור בו להשתיק את התובעת בהליך זה או שמא להביא לקבלת התביעה שלפניי?

שאלות אלה נוגעות לדוקטרינת "מעשה בית דין" (res judicata), ולבחינת השאלה האם פסק הדין בהליך המקביל מקים "השתק פלוגתא". בהיות התביעה בתיק זה נוגעת לנזקי רכב קשר רנט, אין בפסק הדין בהליך המקביל בו נדונה תביעת נזקי רכב אליהו "השתק עילה".

6.דוקטרינת "מעשה בית דין" (res judicata) ו"השתק פלוגתא" בגדרה, נועדה למנוע התדיינות נוספת בפלוגתאות שהוכרעו בפסק דין ופסיקות סותרות וכן ברצון למנוע הטרדתם של בעלי דין בעניין שכבר הוכרע (ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' אינ' אליהו פבר חברה לבניין והנדסה אזרחית בע"מ (פס' 13) (12.10.2009); ע"א 457/87 ט. קרטין ושות' (1981) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 643 (1990)).

הפסיקה קובעת כי על מנת שתקום טענת "השתק פלוגתא" יש לקיים ארבעה תנאים מצטברים אלה: (א) הפלוגתא או המחלוקת, בשתי ההתדיינויות, היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. (ב) התקיימה בין הצדדים, התדיינות משפטית, תוך שניתן לצד אשר כנגדו מועלית טענת השתק, יומו בבית המשפט, וזאת ביחס לאותה פלוגתא. (ג)ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט בקביעה של ממצא פוזיטיבי. (ד) אותה הכרעה, הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתיק הראשון (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2)561, 584 (1968) (להלן: "עניין קלוז'נר"); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1)642).

6.פסק הדין בהליך המקביל ממלא אחר שלושה מתוך ארבעת התנאים לקיומו של "השתק פלוגתא". הפלוגתא שנדונה בפסק הדין בהליך המקביל היא אותה פלוגתא בין אותם הצדדים בתיק זה ועניינה שאלת האחריות להתרחשות התאונה (התנאי הראשון). פסק הדין בהליך המקביל ניתן לאחר שמיעת עדויות הנהגות המעורבות ולאחר שניתן לתובעת, שהייתה צד לאותו הליך, יומה (התנאי השני). ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית של פסק הדין בהליך המקביל, אשר דחה על יסודה את התביעה (התנאי הרביעי).

עם זאת, קביעת פסק הדין בהליך המקביל כי התובעים שם לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם וכי בית המשפט לא מצא להעדיף את גרסתם על פני גרסת הנתבעת באותו הליך, אינה מהווה ממצא פוזיטיבי בשאלה על מי מוטלת האחריות להתרחשות התאונה ואינה ממלאת אחר התנאי השלישי לקיומו של השתק פלוגתא. תנאי, המחייב הכרעה המבוססת על "ממצא חיובי", להבדיל מממצא של "חוסר הוכחה" (עניין קלוז'נר).

בהליך המקביל נטל הראייה היה מוטל על התובעת מגישת התביעה כדי מאזן ההסתברות. אין בקביעת בית המשפט בהליך המקביל כי התובעת אינה עומדת בנטל ההוכחה המוטל עליה ואף מהטעמים שנימק, כדי לקבוע כי גרסת הנתבעת באותו ההליך, היא התובעת שלפניי, עדיפה או כי גרסה זו הוכחה כדי מאזן ההסתברות. בהליך המקביל היה על התובעת שם (היא הנתבעת 1 כאן) בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" להרים את הנטל ולשכנע את בית המשפט בטענותיה, כשדי שהתובעת שלפניי שנתבעה באותו הליך תהדוף את טענות התובעת בהליך המקביל, מבלי שעליה להוכיח או להצדיק את גרסתה לתאונה.

7.בתא"מ (שלום- רשל"צ) 64409-01-14 ש.שלמה רכב בע"מ נ' קורש ואח' (28.6.2015) נדונה שאלה דומה, בהתייחס לפסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בהליך קודם בין הצדדים בקשר לאותה תאונה. פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שמיעת העדויות דחה את התביעה תוך קביעה כדלקמן: