תא"מ 23003-06-17 ישראל נ' בן חיים

בפניי בקשת הנתבע (להלן: "הבקשה") לביטול פסק דין, שניתן נגדו ביום 25.09.17 משום שלא הגיש כתב הגנה במועד.

לטענת הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד משום שסבר שהתביעה התיישנה וכי בנסיבות אלה לא יינתן נגדו פסק דין (ס' 8 לבקשה לביטול פסק דין מיום 28.11.17). כמו כן, לטענת הנתבע די בכך שהתביעה התיישנה כדי לבטל את פסק הדין. הנתבע צירף לבקשתו "הסכם ניהול תיק השקעות" (נספח א' לבקשה), אשר מעיד לטענתו על ביצוע השקעה בסך 49,000 ₪ עבור התובע. הנתבע ציין כי השקעה זו, בצירוף תשואה של 4.5% הוחזרה לידי התובע ועל כן, אין לתובע עילת תביעה נגדו. הנתבע טען כי בגין השקעה זו נטל התובע הלוואה מבנק הפועלים וכיום, התובע מבקש לתבוע הנתבע בגין החזר הלוואה זו. הנתבע ציין כי לא הוצגו מסמכים התומכים בטענת התובע וכי התובע פעל בחוסר תום לב, כאשר לא הציג המסמכים כאמור, מסמכים אשר יש בהם די כדי לאיין את עילת התביעה דנן. לטענת הנתבע סיכויי הגנתו טובים כך שיש לבטל פסק הדין.

מנגד, טען התובע בתגובתו מיום 21.12.17 (להלן: "התגובה") כי המצאת כתב התביעה בוצעה כדין ביום 18.06.17 ומשלא הוגש כתב הגנה, ניתן פסק דין בהעדר כנגד הנתבע. ביחס לטענה לפיה לא הוצגו מסמכי ההלוואה, טען התובע כי ההלוואה הנטענת אינה נושא תובענה זו. התובע ציין כי לאחר שהשיב הנתבע את כספי השקעתו של התובע, נטל הנתבע הלוואה בסך 50,000 ₪ מן התובע בטענות שונות, הלוואה אשר מעולם לא השיב ועל כן, הגיש התובע תובענה זו. לעניין טענת ההתיישנות, ציין התובע כי על אף שהלוואה ניתנה בשנת 2007 ותובענה זו הוגשה בשנת 2017, נקבע בין הצדדים במועד מתן ההלוואה כי ההחזר יבוצע עם דרישה ראשונה ולטענת התובע, דרישתו הראשונה, נעשתה ביום 02.03.17. על כן, יש בטענה זו כדי לבטל את טענת ההתיישנות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין וזאת בכפוף להוצאות שיוטלו על הנתבע.

ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יכול שיינתן בשני מצבים. האחד, ביטול מחמת "חובת הצדק" והשני, ביטול שבשיקול דעת בית המשפט. המצב הראשון מתקיים בדרך כלל כאשר נפל פגם בהמצאה לידי המבקש. המצב השני הוא כאשר לא נפל פגם בהמצאה לידיו של המבקש ואולם ביטול פסק הדין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר עליו לבחון את סיבת מחדלו של המבקש מלהתייצב לדיון ואת סיכויי הגנתו. יצוין כי בשלב זה של ההליך, אין מדקדקים בבדיקת הטענות או בדרכי הוכחתן, וכן יש ליתן משקל לכך שזכות הפניה לערכאות הינה בבחינת זכות יסוד.

במקרה דנן, אין המדובר בביטול מחמת חובת הצדק, שכן, אין בפניי טענה למסירה שלא כדין.