תא"מ 2298-08-13 קרדן רכב בע"מ נ' נתן ואח'

תאונת דרכים בין רכבי הצדדים, הביאה לנזקים משמעותיים ברכב התובעת.

בהתאם לטענות הנתבעים בכתב ההגנה, ולמסמכים שצורפו שם, נשלח מכתב דרישה מהתובעת ביום 13.5.13, והתקבל לסריקה אצל הנתבעת 2, ביום 19.6.13.

ביום 1.8.13 שלחה הנתבעת 2 (להלן: המבטחת) לתובעת כתב קבלה ושחרור, וביום 8.8.13 נשלחה הודעה על העברת תשלום הפיצוי לתובעת.

אין חולק כי כתב התביעה הוגש ביום 1.8.13, קרי, בטרם בוצע התשלום וככל הנראה, בטרם ידעה התובעת, כי תקבל באותו יום כתב קבלה ושחרור על פיו מאשרת המבטחת את ביצוע התשלום.

בכתב ההגנה חולקת הנתבעת על זכותה של התובעת להוצאות משפט, בטענה כי "בחרה התובעת למהר ולהגיש את תביעתה" במקום להמתין לקבלת התשלום.

במהלך הדיון התברר כי הסכום ששולם לא היווה פיצוי של הנזק במלואו, אלא הופחת סך של כ- 850 ₪, ללא שהיתה התייחסות להפרש זה בכתב ההגנה, וכל הטענות שהועלו בעל פה תוך כדי הדיון, על ידי ב"כ הנתבעת, לא הובאו קודם לכן, גם לא במכתבה של המבטחת שצורף לכתב ההגנה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרש סכום הנזק שלא שולם, וכן הוצאות משפט מלאים, ואבאר.

ראשית, לא ניתן כל הסבר מדוע מכתב הדרישה הועבר לסריקה למעלה מחודש ממועד שליחתו, ולא הובאה ראיה באשר לתאריך שבו התקבל המסמך אצל המבטחת, בשונה מהמועד שבו הועבר לסריקה.

שנית, סעיף 7 לכתב ההגנה, על פניו, שגוי - שכן נטען בו כי כתב ההגנה הוגש טרם משלוח מכתב דרישה בעוד שמכתב דרישה זה צורף על ידי הנתבעת בעצמה. על כן, הפסיקה שהובאה בכתב ההגנה המתייחסת להגשת תביעה ללא משלוח מכתב דרישה, כלל אינו רלבנטי.

שלישית, משלא שולם סכום הנזק במלואו, ואין הסבר בכתב ההגנה על ההפרש וההסבר שניתן במהלך הדיון על ידי ב"כ הנתבעת הוא בגדר הרחבת חזית וכלל לא הוכח, ממילא היה צורך לתובעת לנהל הליך משפטי לגבי הפרש זה.

רביעית, וזה העיקר: ברור שהתובעת לא יכלה לצפות ולנבא, כי ביום שהיא מגישה כתב תביעה, יגיע אליה כתב סילוק, וזאת אף אם כתב הסילוק היה מתייחס למלוא סכום התביעה.

אמנם, אין הוראת דין הקובעת את המועד לביצוע תשלום פיצוי על ידי המזיק, לטובת הניזוק, אולם מקום שאין מחלוקת על עצם האחריות לאירוע ועל חובת הפיצוי, יש לבצע את הליך התשלום בתוך זמן סביר, ביעילות ובמהירות.

אפנה לעניין זה להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 המתייחס למועד תשלום תגמולי ביטוח של מבטח לטובת מבוטח, ונקבע בסעיף 27, כי יש לשלם את תגמולי הביטוח "תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו...".

יש בכך כדי לצקת תוכן למונח "זמן סביר" שנדרש לביצוע התשלום, מאז קבלת מכתב דרישה ומלוא התיעוד הרלבנטי.

בענייננו, המתינה התובעת למעלה מחודשיים מאז משלוח מכתב הדרישה ולטעמי לא נפל כל פגם בעובדה, כי התובעת בחרה להגיש כתב תביעה לאחר תקופת המתנה כזו, משלא זכתה לכל מענה ואף לא התקבלה בקשת המבטחת למתן ארכה לסיום בדיקת החבות או הנזק.

ר' לעניין זה גם פסק הדין בתא"מ (שלום רמלה) 1672-11-11 קרדן רכב בע"מ נ' יוסף כרמיאל [23.12.12], ולפסק הדין הנוסף שצוטט שם.

אשר על כן, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסכום מלוא הנזקים כפי שנקבעו על ידי השמאי מטעמה, ובתוספת שכר השמאי ששילמה, בסך של 24,402 ₪.

כמו כן זכאית התובעת לשכ"ט עו"ד בסך 3,660 ₪ (15% מסכום התביעה, לפי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין) ולהחזר האגרה ששולמה בתוספת המחצית השנייה של האגרה שעליה לשאת בו.