תא"מ 22948-01-13 רדאר עיתונות ותקשורת בע"מ נ' א.ב.י.ר שמעון סחר ייבוא ושיווק בע"מ ואח'

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 9,832 ₪, תמורה בגין שירותי פרסום על-פי הזמנות החתומות על-ידי הנתבעת ביום 1.2.12, 7.2.12, 14.2.12, 28.2.12, 6.3.12, 13.3.12, 20.3.12, 28.3.12.

שמונת הפרסומים בוצעו בעלות של 1,160 ₪ עבור כל פרסום.

הנתבעת התגוננה והכחישה כי ביצעה הזמנת הפרסומים כאמור בכתב התביעה. לטענת נציג הנתבעת דאז, מר אבידוד בר ישראל, בתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן מטעם הנתבעת, הנתבעת לא חתמה על ההזמנות, ומאחר והוא המוסמך היחיד לחתום בשם הנתבעת, אין הנתבעת מחויבת בתשלום על-פי הזמנות אלה.

לטענת מר בר ישראל, היה על התובעת לתבוע את "אהרון" המוזכר על פני ההזמנות כמי שהתחייב לבדו כלפי התובעת.

2. בתצהיר עדות ראשית של העד מטעם הנתבעת, מר יוסף ריבוח, ציין המצהיר כי בזמנים הרלוונטים לתובענה היה מר אבידוד בר ישראל המוסמך היחיד לחייב את הנתבעת, אך הוא לא הזמין ולא חתם על ההזמנות. עוד טוען עד הנתבעת כי מבירור שערכה הנתבעת עולה כי ההזמנות בוצעו ע"י אחד בשם אהרון ליפנר, שהוא אף הערב לתשלום על-פי ההזמנות. העד מעיד כי עיסוקו של אותו ליפנר היה גיוס נופשים לבתי-מלון שונים ואף ניהל משרד נסיעות. ממשיך העד ומעיד בתצהירו כי הנתבעת התקשרה עם מר ליפנר בהסכם לפיו יקבל עמלה בגין כל נופש שיובא לבית-המלון אותו שכרה הנתבעת במהלך חג הפסח. לטענת הנתבעת פעל מר ליפנר במרמה והפיל בפח את התובעת, אשר לא טרחה לברר אם הוא מוסמך לחייב את הנתבעת.

3. התובעת העידה מטעמה את מנהל התובעת, מר דב פליישמן, ואת מר אלדד ורדי, שעבד בזמנים הרלוונטיים כסוכן של התובעת ואיש מכירות. עד זה הודה כי ניהל מו"מ עם מר אהרון ליפנר לגבי ביצוע הפרסומים, והוא שמסר לו את פרטי הנתבעת. מר ורדי העיד כי שלח למר ליפנר את הזמנות הפרסום בפקס, והלה השיב לו אותן בפקס כשהן חתומות, ובהן מילא את שמו, אך ציין את מספר ה- ח.פ של הנתבעת כמספר זהותו. העד צירף לתצהירו הודעות דוא"ל שהחליף עם מר ליפנר באשר לזהות הגוף לחיוב בגין הפרסומים, וכתובת למשלוח חשבוניות היא כתובת הנתבעת. מחקירתו הנגדית של עד זה הסתבר כי לא היה לו קשר עם איש מטעם הנתבעת, למעט מר ליפנר, וכי לא בדק אם יכול הוא לחייב את הנתבעת בפעולותיו. עד התובעת טען בחקירתו כי עצם הפרסומים עבור הנתבעת הוא העילה לחיוב. 4. דיון והכרעה:

אין מחלוקת כי הנתבעת שכרה חדרים במלון לתקופת חג הפסח, והתקשרה חוזית עם מר ליפנר, שהוא סוכן נסיעות, על-מנת לגייס נופשים לשהייה במלון.

אין מחלוקת כי הפרסומים שהוזמנו ובוצעו היו לשם גיוס אותם נופשים, והשאלה היא על מי הוטל הנטל לשאת בהוצאות הפרסומים.

אין ספק כי הנתבעת נהנתה מהפרסום, וכתוצאה ממנו גויסו אותם נופשים, כך שביצוע הפרסום שירת גם את הנתבעת באופן עקיף.

אמנם לא הוכח כי הנתבעת התחייבה באופן ישיר כלפי התובעת לשאת בעלות הפרסום, אך אהרון ליפנר הציג עצמו בפני התובעת כשליח של הנתבעת, ונציג התובעת האמין לו.

הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי מר ליפנר היה שליח של הנתבעת ועשה פעולותיו כשליח של הנתבעת לצורך גיוס נופשים לבית המלון. האם בכך שנציג התובעת לא וידא קיומה של השליחות בפועל אצל הנתבעת, פוטרת את הנתבעת מתשלום עבור שירות שקיבלה בעקיפין מהתובעת?

הרי אין מדובר בשירות שלא הועיל לנתבעת ושבגינו התקשרה עם מר ליפנר. ההתקשרות עם מר ליפנר נעשתה לשם קידום האינטרסים של הנתבעת.

5. עולה מפסק דין שניתן ביום 13.5.13 ע"י בית המשפט בתיק ת"ת (שלום ירושלים) 42422-03-13 פריימן הפקות בע"מ נ' ליפנר כי לגרסתו של מר ליפנר החבות מוטלת על הנתבעת אך אין ספק באשר ליחסי השליחות בין הצדדים.

הנתבעת אינה טורחת לפרט את תנאי ההסכם עם מר ליפנר למעט אמירה סתמית לפיה סיכמה עמו תשלום עמלה על כל הנופשים שיביא למלון אותו שכרה הנתבעת באותה שנה בחג הפסח.

עדות זו מובאת מפי אדם שלא היה בעל חלק או תפקיד אצל הנתבעת באותה עת מבלי שיציין אם הוא זה שכרת את ההסכם עם מר ליפנר במיוחד כאשר התצהיר שתמך בבקשת רשות להתגונן ניתן מפיו של אדם אחר.

עוד יש לציין כי הנתבעת לא טרחה לזמן את מר ליפנר לעדות כדי לסתור את טענתו של מר ליפנר בפסק הדין שהנתבעת עצמה צירפה לתצהיר העדות מטעמה, כי ההתחייבות לתשלום עבור הפרסום הוטל על הנתבעת.